הציונות הדתית מבעד עיניו של הרב יהודה עמיטל

לא מכבר סיימתי לקרוא את ספרו של אלישיב ריכנר על הרב יהודה עמיטל זצ"ל. אני מודה שישנם שני דברים שחסרים לי בתור אחד שלא למד בישיבה:

א. לימוד מעמיק של גמרא;
ב. שהייה לאורך זמן בנוכחות אדם שהתורה היא כל חייו – כדוגמת הרב עמיטל.

על תורתו של הרב כתבתי כבר בעבר, ועתה הספר גם סיפק לי הצצה לדרכו בציונות הדתית (צ"ד) ועל התפתחותה. לא נולדתי דתי (כפי שכתבתי כאן) ולכן התבוננתי על הצ"ד מבחוץ. ובכל זאת מאחר שבאתי מבית ימני וציוני ועוד גדלתי בבאר-שבע (שהינה עיר מסורתית ולא חילונית באופן בוטה) בשנות ה 80 הרי ששפטתי את הצ"ד לאור שני עקרונות פשוטים: שירות צבאי ואי התפשרות על חלקי מולדת. ואכן אני זוכר את שני הדגלים הללו בתעמולת הבחירות של המפד"ל דאז. (אגב, ההוגה של ישיבות ההסדר היה הרב עמיטל).

אם ישנה איזו אמירה שמרחפת מעל כל הספר, לדעתי היא מגולמת בתשובתו של הרב עמיטל לאבא קובנר על אמונתו לאחר השואה:

קובנר שאל את הרב עמיטל איך הוא יכול להמשיך להאמין באלוקים לאחר השואה, והרב עמיטל שאל אותו איך הוא יכול להמשיך להאמין באדם. "אני מאמין בקב"ה", אמר הרב לקובנר. "איני יכול להבינו. אבל אנו אמורים להבין את האדם."

לקח כמה עשורים לתודעת השואה לחלחל אל הרב עמיטל שבתחילה היה ציוני משיחי כמו רבים מתלמידי הראי"ה. נפילת 8 מתלמידיו במלחמת יוה"כ, הציפה בו את האי וודאות לגבי תהליך "אתחלתא דגאולה". הוא חדל לחשוב שהוא יחול לנבא ולהבין את דרכו של אלוהים בהיסטוריה.

והנה בדיוק בדבר הזה נראה שחטאה הצ"ד, ומה שהיווה בעיני הימין את כוחה ומשיכתה של הצ"ד, בעצם גם היה בעוכריה. לאחר מלחמת יום הכיפורים תנועת גוש אמונים נהייתה דומיננטית, ויחד עמה ניתנה פרשנות משיחית למשנתו של הרב קוק. הרב עמיטל היה ממייסדי הגוש אך פרש ממנו ממש בהתחלה, משום שאנשיו ראו עצמם כפופים להוראותיו של הרצי"ה קוק, בעוד הרב עמיטל היה חסיד של אוטונומיה מחשבתית ("אל תהיו לי עמיטלים קטנים" אמר לא פעם לתלמידיו)[1]. הרב יואל בן נון מספר:

לרב צבי יהודה היה קו משלו והוא לא היה מוכן לנהל עליו דיון

כתלמיד של הרב קוק, הרב עמיטל חלק על פרשנותו של הרצי"ה, שהדגיש במיוחד את שלמות הארץ:

מפליא הדבר, שחזון הגאולה של מרן הראי"ה קוק זצ"ל, שעיקרו היה תחייה רוחנית של עם ישראל עם השיבה לארץ, נצטמצם בשנים האחרונות אצל אלה שרואים עצמם כתלמידיו וממשיכי דרכו, למצוות יישוב ארץ ישראל בלבד. יעיין כל אחד בספר 'אורות' ויבחן כמה מקום תופס בו הנושא של ארץ ישראל (שלא לדבר על גבולות הארץ) לעומת נושא 'התחייה הרוחנית של עם ישראל'.

אני מניח שהרצי"ה נהנה מההילה של אביו, אך הרב עמיטל לא רצה שהרבנים "יפסקו" בנושאים פוליטיים, אלא רק ייעצו ללא תוקף הילכתי. (לדעתי בקו הזה יש כבר הניצנים של החרד"לות).

הרב עמיטל פעל להכיר בהיררכיה של ערכים  גם בתוך הקודש עצמו, לא רק בין קודש לחול:

יש סולם ערכים ביהדות ומי שלא מבדיל בין קודש לקודש סופו שלא יבדיל בין קודש לחול. הסדר הוא ישראל, תורה וארץ ישראל.

לפיכך הרב גם היה מעורה במתרחש בציבוריות הישראלית. הרב שרלו מספר:

בעיני, העובדה שהרב עמיטל הוא אחד מראשי הישיבה היחידים בארץ שיכול ללכת למוזיאונים, מסבירה לא מעט. זה המקום שהוא נותן במובן עקרוני למוסר הטבעי ולתחושותיו של האדם. אני חושב שהחיבור שלו למציאות מסביר גם את התמיכה שלו באמנות בין דתיים לחילוניים [2]. לדעתי זה בא מאתו מקום. העובדה שהוא מחשיב אותנטיות, יצירתיות ואת הקול שעולה מבני אדם מסבירה את עמדותיו…

גם בסוגיה המדינית. הוא ראה שהפלסטינים נמצאים פה כדי להישאר, ויש התנגשות. הוא חי את ההתנגשות בעומק ולכן הוא תומך בכך שיהיה פתרון. הרב ברויאר אמר פעם שהבעיה של הרב עמיטל היא שהוא קורא את המציאות דרך עיתון הארץ. אני חושב שזה מאוד משמעותי. הוא ראש הישיבה היחיד שבמשך שנים קורא הארץ.

הפניית האנרגיות לכיוון ההתיישבות, וכן התבטאויות קיצוניות מצד כמה ממנהיגי המתנחלים במלחמת "שלום הגליל" (בעד כיבוש ביירות וכד') גרמו לרתיעה של חלק מהציבור החילוני מהם ומהיהדות בכלל (בכך זנחו בעקיפין את עם ישראל ואת תורת ישראל). הרב עמיטל שהיה רגיש לנושא אמר לאחד הרבנים שביקרו אותו:

תשים לב שאני צועק רק על מה שדתיים עושים. וזה בגלל העניין של חילול השם וקידוש השם

הרב עמיטל שרצה להעמיד תנועה דתית מתונה יותר (מימד) אמר בראיון רדיו:

מבחינה דתית, השאלה כיצד יתנהל משרד הבריאות חשובה יותר מהשאלה כיצד יתנהל משרד הדתות

הרב עמיטל היה בדעת מיעוט בציונות הדתית (ולעיתים הותקף בגלל דעותיו השמאליות), לא היה באפשרותו להשפיע ובזמן. את התוצאות קָצרה הציונות הדתית בשני העשורים האחרונים. המפד"ל נחלשה אחרי פינוי ימית בגלל פילוגים פנימיים, אך המשיכה להתמקד בהתיישבות. כאשר רבין עלה לשלטון ב 92', היא זיהתה את עצמה עם הימין המדיני ומראש פסלה ישיבה בממשלה. במקומה נכנסה ש"ס, ותיק החינוך שהיה שנים רבות אצל המפד"ל הועבר לשולמית אלוני. בישיבה הראשונה של הממשלה הוחלט להקפיא את ההתיישבות ביש"ע, ובד בבד קוצצו התקציבים לחינוך הדתי. בהמשך החלו להירקם הסכמי אוסלו, ולמפד"ל שהייתה באופוזיציה לא היה כל כח לעצור את הסחף. הדבר נמשך למעשה עד ההתנתקות, בה הגיעה לידי ביטוי העובדה שלציונות הדתית לא הייתה דריסת רגל משמעותית במסדרונות ההשפעה של התקשורת או של הפוליטיקה.

---

[1] לימים, הרב עמיטל ימנה את הרב יעקב מדן לראש ישיבת הר עציון (עוד בחייו), למרות חילוקי הדעות הפוליטיות שלהם.

[2] הרב מדן, כתלמידו של הרב עמיטל, הוא צלע באמנת גביזון-מדן שבאה להחליף את הסטטוס קוו ולהוריד את רף העימות בין הדתיים לחילוניים.