‏הצגת רשומות עם תוויות תלמוד תורה. הצג את כל הרשומות
‏הצגת רשומות עם תוויות תלמוד תורה. הצג את כל הרשומות

יום רביעי, 30 בדצמבר 2020

מכתב לחוזר בתשובה

לאחרונה פנה אלי מישהו שנמצא בתהליכי חזרה בתשובה. הוא ראה את הנוכחות שלי בכל מיני פורומים דתיים כמו תלמידי הרב שרקי, וביקש ממני הנחיות. עכשיו, ממרחק של כ 18 שנה שאני בתהליך החזרה, ראיתי לנכון לנסח כמה כללים. אמנם נעזרתי בכמה חברים, הם על אחריותי בלבד.

אמונה

אני מציע לזנוח את הניסיונות למצוא הוכחות חמורות להצדקת היהדות. הייתי שם*, וזה רק עיכב את ההתפתחות הרוחנית שלי.

אמנם אין הוכחות חותכות, אבל יש ראיות סבירות מאוד. תסתפק בהן. האמונה היא תחושת וודאות וידיעה פנימית, שלא תמיד אפשר להמירה למילים ולנוסחאות מדויקות. היא צריכה להתבטא במעשים: מוסר ומצוות, ודווקא בסדר הזה!


אל תחפש את "התשובה" ו"המשמעות" בה"א הידיעה, אלא תשובות.

אלוהים גדול מכל נוסחה או ספר, והוא מדבר אחרת אל כל אחד ואחת לפי מקומם וזמנם.


באותה נשימה, אציין שעדיף שהאמונה תהיה יחסית רזה. הרב שרקי רומז באחד השיעורים שלו שאת כל 13 העיקרים של הרמב"ם ניתן לצמצם לעיקר אחד שזה "תורה משמיים".

שים לב, שאין כאן התייחסות ספציפית לתוכן התורה, אלא רק לעצם ההתחייבות העקרונית שלנו אליה.

עליך להחזיק אמונה כזו ש"תצדיק" קיום מצוות.

ההלכה היא היא הביטוי לאמונה: נאמנות לדבר ה' כפי שהתגלה לעם ישראל.

תנ"ך

יש להכיר את סיפורי התורה ונביאים ראשונים (ההיסטוריים), ועל הרקע הזה יש לנסות ולהבין את היהדות המורחבת יותר (ההלכה/ החסידות/ מחשבת ישראל). זה משאיר אותך על קרקע המציאות והלאומיות.

הרב אליעזר ברקוביץ'

מסיבות של תהליך התשובה האישי שלי, הרב ברקוביץ' הוא עמוד השדרה של האמונה שלי, ואליו אני חוזר. האסופה "מאמרים על יסודות היהדות" היא בעיני חובת הדור. הוא מייצג נורמליות, ואת ערכי החיים הפרטיים והלאומיים, תוך שילוב הלכה עם מוסר.

הוא אפילו נוגע בתנ"ך ובשאר פינות היהדות בשפה ברורה.

עבורי המאמר על משמעות הקדושה, הוא מכונן.

הרב אורי שרקי 

עם הרב שרקי טוב ללמוד סדרת שיעורים שלמה. למדתי את הכוזרי ושמונה פרקים לרמב"ם.

רבים ממליצים ללמוד את שיעוריו על התורה.

תן את הדעת, שמה שלא תלמד אצלו, אתה לומד את הרב קוק ומניטו.

לכן, תפעיל שיקול דעת ותנסה להבין את הטקסטים בעצמך.

רמב"ם

איך אפשר בלי רבנו הדגול? אני ממליץ בחום להצטרף ללימוד רמב"ם יומי. הוא לא פשוט, אבל בהחלט יעניק לך מבט כללי על כל התורה, תוך כדי חשיפה ליהודי הענק הזה, שמהווה את עמוד השדרה של היהדות.


---

אין לי די מילים להדגיש שעליך לשמור על ראש פתוח, ולדעת שיהיו לך משברי אמונה. אם הם לא ישברו אותך, אז הם חלק מפעולת תיקון, שהיא תהליך כואב אך בסוף הדרך מחכה תשובה (תרתי משמע).


[למעשה, בעצם ימים אלו אני נמצא באמצע תהליך בירור כזה. כבר לא כל כך מתרגש, ונראה כי הוא פחות כואב מהקודמים.]


הלכה

תתחיל לאט לאט. תלמד לשחות ואל תקפוץ ישר למים עמוקים.
בנוסף, אתה חייב ללמוד כדי שתהיה לך התמצאות בסיסית ליום יום.
אמנם לא היו לי רבני הלכה מובהקים, אבל תמיד היה לי מישהו לשאול. ככלל אני הולך לפי "פניני הלכה" של הרב אליעזר מלמד. הלימוד יעניק לך מבט רוחבי ושיקול דעת.
בשלב הזה גם אל תיתפס לכל מיני מנהגים "על פי הקבלה" ועוד חומרות. זאת לא דרך לרבים ולא כל הרוצה ליטול את השם יטול!

מוסדות לימוד

בגלל שלא למדתי בישיבה ובאופן מסודר, ישנם שני דברים שאני חש בחסרונם בעולמי הדתי:

1. דבקות בתלמידי חכמים.

אני שומע בהתפעלות סיפורים על ת"חים כמו הרבנים יהודה עמיטל, הרב נחום רבינוביץ זצ"ל ועוד. אני מוצא שחסר לי משהו. בהחלט ישנו מימד בתורה שמקבלים באופן בלתי אמצעי, רק בנוכחות ת"חים. 

אם תוכל, תמצא תלמיד חכמים שתוכל ללמוד ממנו באופן צמוד. (רק אל תסגוד לו, שאם הוא יכשל בדבר מה, שלא יגרור אותך עמו חלילה.)*


2. לימוד גמרא.


לא יעזור כלום, הגמרא היא הבריח התיכון של היהדות. אני מתקשה בארמית, ואם אני לומד, אז זה עם פירושים החדשים (שטיינזלץ, שוטנשטיין).

גם אז קשה לי להתעמק.


תמיד תמיד תפעיל שיקול דעת.
אסור שבשום פנים ואופן התהליך יפגע בקשרים החברתיים ובמיוחד משפחתיים. תתייעץ עם רבנים איך להתגבר על קשיים הלכתיים שעשויים לצוץ.

חלילה לנו מאל שנאמין בנמנע, ובמה שהשכל מרחיקו ורואינו כנמנע.


* אולי כבר שמעת את השם של הרב מיכאל (מיכי) אברהם .
הוא ת"ח רציני, ואף העמיק לי את האמונה בכך שחילץ אותי מאותם ניסיונות ההוכחה העקרים.
עם זאת, אני מציע שבינתיים לא תלמד את תורתו. הוא כמו תרופה חזקה, שעלולה להזיק לאנשים בריאים.

יום שלישי, 9 ביוני 2015

הלכות רמב"ם

בשעה טובה, בשבוע שעבר סיימתי מחזור ראשון של רמב"ם יומי (התחלתי בהלכות שקלים בספר הזמנים). זכיתי ללמוד עם המהדורה המבוארת של "מפעל משנה תורה" (ראו גם כאן), שלדעתי קשה להגזים בחשיבותה. כבודם של הראב"ד והשו"ע במקומם מונח, אך המהדורה מאפשרת גישה בלתי אמצעית לבניין האדיר שהוא בנה. יש מקום להבין את הרמב"ם מתוך הרמב"ם ולהתייחס לענק רוח הזה ולחזונו הכביר להנגיש את התורה כולה לעם.

ומפני זה נערתי חוצני, אני משה בירב מיימון הספרדי, ונשענתי על הצור ברוך הוא, ובינותי בכל אלו הספרים; וראיתי לחבר דברים המתבררים מכל אלו החיבורין, בעניין האסור והמותר והטמא והטהור עם שאר דיני תורה: כולן בלשון ברורה ודרך קצרה, עד שתהא תורה שבעל פה כולה סדורה בפי הכול--בלא קושיה ולא פירוק, ולא זה אומר בכה וזה אומר בכה, אלא דברים ברורים קרובים נכונים, על פי המשפט אשר יתבאר מכל אלו החיבורין והפירושין הנמצאים מימות רבנו הקדוש ועד עכשיו.

עד שיהיו כל הדינין גלויין לקטן ולגדול בדין כל מצוה ומצוה, ובדין כל הדברים שתיקנו חכמים ונביאים: כללו של דבר, כדי שלא יהא אדם צריך לחיבור אחר בעולם בדין מדיני ישראל; אלא יהיה חיבור זה מקבץ לתורה שבעל פה כולה, … לפיכך קראתי שם חיבור זה משנה תורה--לפי שאדם קורא תורה שבכתב תחילה, ואחר כך קורא בזה, ויודע ממנו תורה שבעל פה כולה, ואינו צריך לקרות ספר אחר ביניהם. (הקדמה)

אחד הדברים שהרשימו אותי הוא הגישה המדעית והראיה הרב-דורית של רבנו. לדוגמא, כאשר הוא מבאר את סממני הקטורת, הוא מבין שהעברית בימיו היא שפה שאין לה שימוש מחוץ מבית המדרש. לפיכך הוא טורח להביא את המלים הערביות שיאפשרו זיהוי חד ערכי של הסממנים. לעתיד לבוא.

במובן מסוים, כל הפוסקים (וכבודם במקומם) שבאו אחריו אינם אלא הערות שוליים, והם הרחבות של מנהגים על גבי שלד ההלכה שהרמב"ם יצר. שלוש שנות הלימוד הללו היוו חוויה רוחנית כבירה. להלן כמה הלכות שאימצתי מפאת החשיפה לאורו:

יום שני, 11 באוגוסט 2014

הדרן עליך מסכת ברכות – ממזבח לשולחן וחזרה

לע"נ אמי מורתי רחל אברמזון (לבית לויט), בת לדורה (ז"ל) ושמעון יבדל"א (יום פטירתה: י"ח באב)

המסכת, כשמה כן היא, עוסקת בסדרי ברכות ותפילות. והנה, חלק לא מבוטל ממנה עוסק ב"הלכות שולחן".

וכך כותב הרב יואל בן נון:

קיים פער עצום בין הצהרות חגיגיות על נוכחות מלאה של הקב"ה – הנוכח בכל מקום, המהווה את הכל והשולט בכל – לבין הדתיות המקובלת, הקובעת ומצמצמת את נוכחותו לתפילות ולבית הכנסת. בני ישיבות אולי מושכים אותו גם לבית המדרש. אבל החיים הרגילים שוטפים בחילוניותם הסתמית, ולא רק במקומות שאי אפשר לקרוא בהם בשם ה'. על כן אמר פעם אחד מחכמי הקיבוץ הדתי, דב רפל ז"ל, שאין כל טעם לכתוב "שיוויתי ה' לנגדי תמיד" במקום התפילה בבית הכנסת, וראוי לתלות פסוק זה דווקא בחדר האוכל…

בשנים האחרונות, יחד עם השפע המבורך (שהתורה הזהירה מפני סכנותיו בפרק שבו חייבה לברך את ה' על הארץ הטובה), עומדת בסכנה גם ברכת המזון ברוב ימות השבוע – 'לא אכלתי לחם', אומרים מדושנים ועצלים – אוכלים כמו פר ומברכים כמו פרפר, בלי הודאה על הארץ הטובה, בלי יציאת מצרים, בלי ברית ותורה, בלי ירושלים; מרוויחים שלוש דקות, ומפקיעים את מצוות התורה בלב מלא הנאה ושפע. משאירים את ברכת המזון לשבתות בלבד.

ואחר כך שואלים איך מתחברים אל ה' בחיים המחולנים שלנו? לאחר שאנחנו פרקנו מעלינו את עול הברכות שחייבה תורה וקבעו חז"ל??

1.  דף ס"ד/א:

ואמר רבי אבין הלוי כל הנהנה מסעודה שתלמיד חכמים שרוי בתוכה כאילו נהנה מזיו שכינה שנאמר (שמות יח) ויבא אהרן וכל זקני ישראל לאכל לחם עם חותן משה לפני האלוהים. וכי לפני אלהים אכלו? והלא לפני משה אכלו. אלא לומר לך כל הנהנה מסעודה שתלמיד חכמים שרוי בתוכה כאילו נהנה מזיו שכינה.

בפסקה הראשונה המובאת לעייל, רבי אבין הלוי, מביא את סעודתו של יתרו כאסמכתא לכך ש"כל הנהנה מסעודה שתלמיד חכם שרוי בתוכה כאילו נהנה מזיו שכינה". אבל, אם בוחנים את הפסוק וההקשר בו הוא מצוטט, מיד מגלים שהוא לא הובא במלואו:

יום שבת, 14 ביוני 2014

כזית

עם סיום ש"ס משניות התחלתי ללמוד ש"ס גמרא ב"חברותא" עם הרב שטיינזלץ. כאן ממש נוגעים ב DNA ובאבולוציה של היהדות וההלכה.

והנה, בפרק שישי של מסכת ברכות, מתקיים דיון על ברכתם של ירקות מבושלים ושלוקים (האם נשארים בברכת "בורא פרי האדמה" או "שהכל נהיה בדברו"). תוך כדי הדיון רבי חייא בר אבא מביא עדות:

אני ראיתי את ר' יוחנן שאכל זית מליח ובריך עליו תחלה וסוף

כהוכחה שפרות וירקות לא משנים את ברכתם לאחר בישול, ר' חייא מעיד שרבי יוחנן סבר שאחרי זית מלוח יש לברך ברכה אחרונה (מעין שלוש).

על כך שואל בהמשך רבי ירמיה את רבי זירא:

רבי יוחנן היכי מברך על זית מליח כיון דשקילא לגרעיניה, בצר ליה שיעורא אמר ליה מי סברת כזית גדול בעינן כזית בינוני בעינן <והא איכא> וההוא דאייתו לקמיה דרבי יוחנן זית גדול הוה דאע"ג דשקלוה לגרעינותיה פש ליה שיעורא דתנן זית שאמרו לא קטן ולא גדול אלא בינוני וזהו אגורי …

רבי ירמיה תמה כיצד רבי יוחנן בירך ברכה אחרונה על זית בודד, שהרי לאחר שהוצא גרעינו הוא כבר לא שיעור "כזית" שמחייב ברכה אחרונה. עונים לו שהיה מדובר בזית גדול, כך שגם ללא גרעין הוא עדיין בשיעור "כזית" שנקבע על פי זית אגורי שהוא זית בינוני.

כך שבהמשך דורשים:

ארץ זית שמן אמר ר' יוסי ברבי חנינא ארץ שכל שיעוריה כזיתים כל שיעוריה סלקא דעתך והא איכא הנך דאמרן אלא ארץ שרוב שיעוריה כזיתים.

בארץ ישראל רוב הזיתים הם 'כזית' – והשיעור נקבע ע"י הזית הארץ-ישראלי המצוי.

המעניין הוא שדיון כזה לא יכול להתקיים בימינו. כל שנה בהלכות פסח מתחדש הדיון האם "כזית" הוא שליש, שני שליש או מצת מכונה שלמה! מה קרה? איך "כזית" שהיה זית ממש, נשתל באדמת ההיסטוריה היהודית וגדל להיות כמעט "כביצה". הנושא נדון בהרבה מקומות ולא הלאה את הקוראים. אביא שניים מהם:

  • ד"ר מרדכי כסלו: כזית - פרי הזית כמידת נפח (תחומין)

  • הרב נתן סליפקין: The Evolution of the Olive

    במקום אחר (ברכות כ/ע"ב) הגמרא כבר התייחסה באופן עקיף לכך שהזית קטן מאוד, והוא שיעור מדרבנן שכן אין בו שביעה:

    דרש רב עוירא זמנין אמר לה משמיה דר' אמי וזמנין אמר לה משמיה דר' אסי אמרו מלאכי השרת לפני הקב"ה רבש"ע כתוב בתורתך (דברים י) אשר לא ישא פנים ולא יקח שחד והלא אתה נושא פנים לישראל דכתיב (במדבר ו) ישא ה' פניו אליך אמר להם וכי לא אשא פנים לישראל שכתבתי להם בתורה (דברים ח) ואכלת ושבעת וברכת את ה' אלהיך והם מדקדקים [על] עצמם עד כזית ועד כביצה.

    על פי התורה יש לברך ברכה אחרונה (כגון ברכת המזון), רק אם שבעים. והנה, חז"ל קבעו שיעור של כזית כדי לברך את הברכה הזאת. משמע, לפי האגדה 'כזית' ו'כביצה' אינם משביעים ולכן אלוהים מפלה את עם ישראל לטובה.

  • יום חמישי, 6 במרץ 2014

    חווית לימוד

    New Bitmap Image

    לומד פרק רמב"ם יומי ב"משנה תורה" ועוד שני פרקי משנה.
    אתמול נזקקתי לפירושו של הרמב"ם (בתרגומו של הרב קאפח).
    אני לא יודע אם זה בגלל השעה המאוחרת, אך לעתים אני חש איך הוא חשב עלי ומדבר אלי. ממש כך. מושיט יד מעבר לתהום של 800 שנה.
    עידן אחר. אני בישראל המודרנית והוא פליט נודד, בן לעם נרדף.
    גם הוא נתקל בקשיים ולכן החליט לכתוב ביאורים עבור חפצי ה' שיבואו אחריו.
    תראו איך המורה אומר לתלמיד, כלומר לי:

    - "כבר הודעתיך..."
    - "ואם הבנת מה שקדם בהלכה שלפני זו, יתבאר לך כל מה שאמרנו"
    - "זה פשוט ומובן. ומה שאתה צריך לזכור תמיד ולא הצטרך לחזור עליו בכל מקום..."

    ומה אנו לומדים במשניות היום? הלכות נגעים וצרעת שכבר כ 2000 שנה לא הופיעו. אך שנינו, מורה ותלמיד, צועדים לתוך ההיסטוריה ומתחברים למורים שקדמו לנו אלפי שנים.
    הזכרתי תהום? והנה מתוכי עולה הבנה חדשה לפסוקים הראשונים בתורה:

    בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלֹהִים אֵת הַשָּׁמַיִם וְאֵת הָאָרֶץ.
    וְהָאָרֶץ הָיְתָה תֹהוּ וָבֹהוּ וְחֹשֶׁךְ עַל-פְּנֵי תְהוֹם וְרוּחַ אֱלֹהִים מְרַחֶפֶת עַל-פְּנֵי הַמָּיִם.
    וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים יְהִי אוֹר וַיְהִי-אוֹר.

    מבקרים/visitors