יום רביעי, 30 בדצמבר 2020

מכתב לחוזר בתשובה

לאחרונה פנה אלי מישהו שנמצא בתהליכי חזרה בתשובה. הוא ראה את הנוכחות שלי בכל מיני פורומים דתיים כמו תלמידי הרב שרקי, וביקש ממני הנחיות. עכשיו, ממרחק של כ 18 שנה שאני בתהליך החזרה, ראיתי לנכון לנסח כמה כללים. אמנם נעזרתי בכמה חברים, הם על אחריותי בלבד.

אמונה

אני מציע לזנוח את הניסיונות למצוא הוכחות חמורות להצדקת היהדות. הייתי שם*, וזה רק עיכב את ההתפתחות הרוחנית שלי.

אמנם אין הוכחות חותכות, אבל יש ראיות סבירות מאוד. תסתפק בהן. האמונה היא תחושת וודאות וידיעה פנימית, שלא תמיד אפשר להמירה למילים ולנוסחאות מדויקות. היא צריכה להתבטא במעשים: מוסר ומצוות, ודווקא בסדר הזה!


אל תחפש את "התשובה" ו"המשמעות" בה"א הידיעה, אלא תשובות.

אלוהים גדול מכל נוסחה או ספר, והוא מדבר אחרת אל כל אחד ואחת לפי מקומם וזמנם.


באותה נשימה, אציין שעדיף שהאמונה תהיה יחסית רזה. הרב שרקי רומז באחד השיעורים שלו שאת כל 13 העיקרים של הרמב"ם ניתן לצמצם לעיקר אחד שזה "תורה משמיים".

שים לב, שאין כאן התייחסות ספציפית לתוכן התורה, אלא רק לעצם ההתחייבות העקרונית שלנו אליה.

עליך להחזיק אמונה כזו ש"תצדיק" קיום מצוות.

ההלכה היא היא הביטוי לאמונה: נאמנות לדבר ה' כפי שהתגלה לעם ישראל.

תנ"ך

יש להכיר את סיפורי התורה ונביאים ראשונים (ההיסטוריים), ועל הרקע הזה יש לנסות ולהבין את היהדות המורחבת יותר (ההלכה/ החסידות/ מחשבת ישראל). זה משאיר אותך על קרקע המציאות והלאומיות.

הרב אליעזר ברקוביץ'

מסיבות של תהליך התשובה האישי שלי, הרב ברקוביץ' הוא עמוד השדרה של האמונה שלי, ואליו אני חוזר. האסופה "מאמרים על יסודות היהדות" היא בעיני חובת הדור. הוא מייצג נורמליות, ואת ערכי החיים הפרטיים והלאומיים, תוך שילוב הלכה עם מוסר.

הוא אפילו נוגע בתנ"ך ובשאר פינות היהדות בשפה ברורה.

עבורי המאמר על משמעות הקדושה, הוא מכונן.

הרב אורי שרקי 

עם הרב שרקי טוב ללמוד סדרת שיעורים שלמה. למדתי את הכוזרי ושמונה פרקים לרמב"ם.

רבים ממליצים ללמוד את שיעוריו על התורה.

תן את הדעת, שמה שלא תלמד אצלו, אתה לומד את הרב קוק ומניטו.

לכן, תפעיל שיקול דעת ותנסה להבין את הטקסטים בעצמך.

רמב"ם

איך אפשר בלי רבנו הדגול? אני ממליץ בחום להצטרף ללימוד רמב"ם יומי. הוא לא פשוט, אבל בהחלט יעניק לך מבט כללי על כל התורה, תוך כדי חשיפה ליהודי הענק הזה, שמהווה את עמוד השדרה של היהדות.


---

אין לי די מילים להדגיש שעליך לשמור על ראש פתוח, ולדעת שיהיו לך משברי אמונה. אם הם לא ישברו אותך, אז הם חלק מפעולת תיקון, שהיא תהליך כואב אך בסוף הדרך מחכה תשובה (תרתי משמע).


[למעשה, בעצם ימים אלו אני נמצא באמצע תהליך בירור כזה. כבר לא כל כך מתרגש, ונראה כי הוא פחות כואב מהקודמים.]


הלכה

תתחיל לאט לאט. תלמד לשחות ואל תקפוץ ישר למים עמוקים.
בנוסף, אתה חייב ללמוד כדי שתהיה לך התמצאות בסיסית ליום יום.
אמנם לא היו לי רבני הלכה מובהקים, אבל תמיד היה לי מישהו לשאול. ככלל אני הולך לפי "פניני הלכה" של הרב אליעזר מלמד. הלימוד יעניק לך מבט רוחבי ושיקול דעת.
בשלב הזה גם אל תיתפס לכל מיני מנהגים "על פי הקבלה" ועוד חומרות. זאת לא דרך לרבים ולא כל הרוצה ליטול את השם יטול!

מוסדות לימוד

בגלל שלא למדתי בישיבה ובאופן מסודר, ישנם שני דברים שאני חש בחסרונם בעולמי הדתי:

1. דבקות בתלמידי חכמים.

אני שומע בהתפעלות סיפורים על ת"חים כמו הרבנים יהודה עמיטל, הרב נחום רבינוביץ זצ"ל ועוד. אני מוצא שחסר לי משהו. בהחלט ישנו מימד בתורה שמקבלים באופן בלתי אמצעי, רק בנוכחות ת"חים. 

אם תוכל, תמצא תלמיד חכמים שתוכל ללמוד ממנו באופן צמוד. (רק אל תסגוד לו, שאם הוא יכשל בדבר מה, שלא יגרור אותך עמו חלילה.)*


2. לימוד גמרא.


לא יעזור כלום, הגמרא היא הבריח התיכון של היהדות. אני מתקשה בארמית, ואם אני לומד, אז זה עם פירושים החדשים (שטיינזלץ, שוטנשטיין).

גם אז קשה לי להתעמק.


תמיד תמיד תפעיל שיקול דעת.
אסור שבשום פנים ואופן התהליך יפגע בקשרים החברתיים ובמיוחד משפחתיים. תתייעץ עם רבנים איך להתגבר על קשיים הלכתיים שעשויים לצוץ.

חלילה לנו מאל שנאמין בנמנע, ובמה שהשכל מרחיקו ורואינו כנמנע.


* אולי כבר שמעת את השם של הרב מיכאל (מיכי) אברהם .
הוא ת"ח רציני, ואף העמיק לי את האמונה בכך שחילץ אותי מאותם ניסיונות ההוכחה העקרים.
עם זאת, אני מציע שבינתיים לא תלמד את תורתו. הוא כמו תרופה חזקה, שעלולה להזיק לאנשים בריאים.

יום שישי, 4 בינואר 2019

סיכום ספר של רודני סטארק על ניצחון הנצרות

בשעה טובה סיימתי (עוד) ספר של רודני סטארק על "נצחון הנצרות".
כדרכו, הוא תוקף תפיסות מושרשות, שחלקן הונחלו לנו בלימודי ההיסטוריה בבית הספר.
לטובת הקורא, בפרק האחרון הוא מביא תמצות של הספר. העתקתי אותו לכאן, בתוספת הערות.

-------------------------------------------------------------------------------------------
"• The first generation of the Jesus Movement consisted of a tiny and fearful minority existing amid a Palestinian environment abundant in zealots willing to assassinate even high priests for not being sufficiently orthodox and pious—let alone willing to tolerate Jews who claimed the Messiah had come.

זה לא מחדש הרבה.

היו הרבה כתות ותנועות דתיות ביהדות דאז, ולקראת סוף בית שני כבר החלו עימותים אלימים ביניהן.


--------------------------------------------------------------------------------------
• The mission to the Jews probably was quite successful: large numbers of Jews in the Diasporan communities outside Palestine probably did convert to Christianity.

זה נושא שלא דובר בו רבות, ופעם אחר קראתי עליו בעיתון "מקור ראשון". היהודים היוו בין 6% ל 10% מכלל האימפריה הרומאית. לאן כולם נעלמו?
נראה שרובם היו מתבוללים מבחינה תרבותית (הלניסטיים) ולכן היו מהראשונים להתנצר.

עוד מעניין הוא אותם "יראי אלוהים". מדובר בגויים ומתיהדים שהעריכו את היהדות ונראה שגם פקדו בתי כנסת בתפוצות. הם לא התגיירו סופית, בעיקר בגלל ריבוי המצוות וברית המילה שהרתיעה אותם. פאולוס פנה גם אליהם ונראה שנחל הצלחה עצומה.
שאלה למחשבה: מדוע לא הציעו להם להיות "בני נח" (מונותאיזם אתי), אלא השאירו אותם על סף היהדות. האם יתכן ש"בני נוח" הוא תפיסה יותר מאוחרת?

יום שישי, 20 באפריל 2018

"אחרי מות–קדושים" תשע"ח: קדושה כציר מוסרי

"קדושים תהיו, כי קדוש אני ה' אלוהיכם"

היהודים ידועים במחלוקותיהם הבלתי נגמרות. אנו מכירים הרבה מחלוקות בשיח של ימינו:

צריכת תרבות החולין

לימודי חול

גיוס לצבא

יחס לגויים

יחס למדינה

לימודי תנ"ך

יחס לאמירות חז"ל

דעת תורה

הר המור מול הר עציון

האם ניתן לאפיין את הציר שעליו מתקיימות המחלוקות הללו?

האוסף "מאמרים על יסודות היהדות" של הרב אליעזר ברקוביץ, מהווה עבורי ספר מכונן מבחינה השקפתית. הפרק "על הקדוּשה" הוא אחד החשובים שבו (סיכום שלי ניתן למצוא כאן), ולא פעם אני חוזר אל הנושא הזה שוב. רא"ב כותב בתחילת הפרק כך:

"מאחר שהנביא רואה לנכון להצהיר שה' צבאות הוא קדוש (ישעיהו ו'), יש מקום להניח שאם רוצים לייחס לה' צבאות את התואר "קדוש"... יש לעשות זאת במפורש; לשון אחר: רעיון הקדוּשה כשלעצמו אינו משתמע מן המושג ה' צבאות".

וכך הוא ממשיך ומראה כיצד בתפילת חנה, בנביאים ובתהילים מונגד הטבע המרוחק של אלוהים - ה' צבאות - עם המימד הקרוב שלו - קדוש ישראל:

וַיִּגְבַּהּ ה' צְבָאוֹת בַּמִּשְׁפָּט; וְהָאֵל הַקָּדוֹשׁ נִקְדָּשׁ בִּצְדָקָה

אסכם את עיקר הממצאים של הרא"ב:

  1. למילה "קדוש" יש משמעות המנותקת מכל קונוטציה דתית ספציפית. קדוש הוא זה אשר מקצים אותו, מסמנים אותו, מייעדים אותו, קובעים אותו. הקדוש מובדל מן האחרים, אך גם מיועד למשהו; הוא מסומן, אך למטרה מסוימת, ולכן ייעודו הוא להיות דבר מה עבור דבר מה. להקדיש דבר מה פירושו להוציאו מהקשר אחד ולהעבירו לאחר. לעולם הקדוש הוא "קדוש ל.."
  2. במובן הדתי, "קדוש" הוא מה שהוצא ממסגרת ההתייחסות הרגילה שלו והוּשם במסגרת שבה מקומו של כל דבר נגזר ביחס לאלוהים… חפצים וחיות קדושים הם קדושים משום שנותקו ממקומם "הטבעי" בסדר הדברים הנייטרלי, וניתן להם תפקיד במסגרת תחום השמור לעבודת אלוהים.
  3. הקדוּשה איננה תכונה "אלוהית", ואף איננה הטרנסצדנטיות המיוחסת לו. כאמור, הקדוש אינו רק נבדל אלא גם קרוב לאחר. לכן אצל אלוהים הקדושה הינה קרבה לאדם - אלוהים כביכול פורש מהמוּחלטות והכלליות "הטבעיות" שלו ומתקרב לאדם.

המשתמע מכל הנ"ל הוא שהקדוּשה שייכת למימד הבין אישי והמוסרי ולא המטאפיזי/אונטולוגי. אין בנמצא חפצים או בני אדם קדושים כשלעצמם, אלא אם כן הם נוטלים חלק במאמץ להתקרב לאלוהים באמצעות אורח חיים מתאים. התורה עם חוקיה לא מגלה את הקדושה בעולם אלא יוצרת אותה, בכך שהיא מכווינה את החיים לעבודת אלוהים. אמנם לעיתים זה כרוך בחריגה מסויימת מהחיים הרגילים, אך עדיין היא חלק מהספירה האנושית, ואין כאן מיסטיקה או על טבעיות.

ההבנה הזו עומדת בניגוד לתפיסות אחרות שרואות בקדושה עניין מטאפיזי שעשוי, אך לא בהכרח, להיות גם עוין את חיי החול הנורמליים. לדעתי, ההבדל בין התפיסות הללו עומד גם בשורש חלק מהמחלוקות שמניתי לעייל.

  • אם הקדושה היא על טבעית אז יש מקום לטעון שישראל כעם קדוש לא זקוק ללימודי חול (שהגויים ישרתו אותו).
  • התורה מגינה ולא הצבא, ומה שנראה אחרת זו רק "השתדלות" של מראית עין בלבד.
  • אם התורה מהווה מימד אחר מהמציאות אז לפוסקים יש "דעת תורה" שאין שלאנשים פשוטים, וכל מה שנשאר הוא ציות עיוור.
  • אם הקדושה שייכת למימד אחר אז גיבורי התנ"ך הם אנשי מופת שאין לנו, קרוצי חומר, הבנה בנפילותיהם כביכול.
  • כל אמירות חז"ל הינן אמת לאמיתה כפשוטן, ובטח שכקדושים הם השיגו את כל גילויי המדע.

ברוח יום העצמאות: האם במדינת ישראל קדושה?

אם הקדושה היא תכונה מהותית, אז קשה לומר שהמדינה קדושה. יש בה צללים, ואלו שכן סבורים שהמדינה קדושה, ידבקו בגישה "ממלכתית" כמעט בכל מחיר. לעומת זאת, אם הקדוש איננו מהותי אלא תלוי הקשר, אז גם אם המדינה קדושה, לא כל מעשיה יהיו כאלו וניתן להעביר עליהם ביקורת ואף לסרב פקודה בעת הצורך.

לדעתי המדינה אכן קדושה שכן כמדינת לאום יהודית היא מאפשרת לתרבות היהודית להתפתח ולבוא לידי ביטוי. זהו כמובן לא מצב הכרחי, וייתכן תרחיש שבו המדינה תדכא את הזהות היהודית כמדיניות.

מבקרים/visitors