Blogger Tips and TricksLatest Tips And TricksBlogger Tricks

יום שלישי, 25 בפברואר 2014

גילוי "סודות" התורה לילדים או איך ללמד אותם אגדות חז"ל

לאחרונה למדתי עם בתי (כמעט בת 9) לקראת בוחן בפרשת "בשלח". תוך כדי קריאה על המן, "פתאום" היא החלה לספר לי כיצד הוא נמס בשמש והופך לנהרות, ונאכל ע"י בע"ח ואח"כ ע"י הגויים. הופתעתי. מדובר בפירוש רש"י, אך בתי לא הבדילה בינו ובין כתוב עצמו:

חם השמש ונמס -
הנשאר בשדה נמוח ונעשה נחלים ושותין ממנו אילים וצבאים ואומות העולם צדין מהם וטועמין בהם טעם מן ויודעין מה שבחן של ישראל (מכילתא).

מאחר ואני אמון על גישתו של הרמב"ם והראשונים בפירוש מדרשים ואגדות חז"ל לא התלהבתי, בלשון מעטה, מהגשת מדרש כפשוטו וללא "דרישתו" כראוי. אינני יודע אם המורה עצמה מאמינה ב"פשט" של המדרש או לא, אך אני דוגל בעיקרון שלא צריך להרבות בניסים (בבחינת לא דייך מה שהתורה סיפרה שאתה ממציא לך סיפורים אחרים) שכן זה הופך את ה' לדאוס-אקס-מכינה ( deus ex machina) שתפקידו להתיר את סבך בעיותיו של האדם.

בנוסף לכך, הילדים לא כה תמימים כפי שניתן לחשוב. בשנה שעברה, מורה אחרת סיפרה במסגרת פרשת נח שעד שנולד נח, אצבעותיהם של בני האדם לא היו פרודות. היא כמובן הסתמכה על מדרש אבכיר (והדבר מופיע גם בניסוחים אחרים, ראו כאן)

כל הנולדים קודם נח היו ידיהם אדוקות שלימות מבלי פירוד וחילוק אצבעות, כי לא היו צריכים לעבוד אדמה, ונח נולד עם חתוך אצבעות, ומזה הבין למך שיהיה זה צריך לכך לעבודת אדמה.

אלא שהפעם, הבת שלי לא קיבלה זאת בהבנה יתרה (היא כבר ראתה את העונה הראשונה של "היה היה" כך שיש לה מושג שבני אדם לא השתנו כבר אלפי שנים). אתמול, לפני השינה, נזכרנו בזה שוב ואז התאמת לי מה שחששתי ממנו. היא די זלזלה בסיפור הזה, ואפילו כשאמרתי לה שחז"ל סיפרו אותו היא לא גילתה הבנה ולדעתה הם בדו אותו "סתם כך"! כעת אני נדרש לחזור ולבנות לילדי "אמונת חכמים" מושכלת יותר. קרי, גם אם לא מבינים אותן במבט ראשון, האגדות מכילות גרעין של אמת. יש לשלב הסבר גם על התושב"ע בכלל ומיהם חז"ל וכו' וכו'. יש להודות שאלו נושאים שגם למבוגרים קשה עמם.

היה כאן רגע עדין למדי, מתמימות שכביכול ישנה אצל ילדים, התגלו סימני מרי, והכל בגלל שפשט האגדות נראה לא נכון. בניסוח רמב"מי חריף יותר הבת שלי הייתה שייכת ל"הכת הראשונה" (התמימה),

סוברין שלא כוונו החכמים ז"ל בכל דבריהם הישרים והמתוקנים, אלא מה שהבינו לפי דעתם מהם, ושהם על פשטם. …

בעוד טבעי לילדים להימצא במצב כזה, הרי שעל המבוגרים שעדיין שרויים בה נאמר:

וזו הכת עניי הדעת, יש להצטער עליהם לסכלותם, לפי שהם מכבדין ומנשאין החכמים כפי דעתם, והם משפילים אותם בתכלית השפלות, והם אינם מבינין זה. וחי השם יתברך כי הכת הזה מאבדים הדרת התורה ומאפילים זהרה, ומשימים תורת ה' בהיפך המכוון בה.

קיימת סכנה שעם הידע הכללי שהילדים נחשפים אליו (הציצו ונפגעו) הם יעברו דווקא אל מה שמכונה "הכת השנייה" (הכפרנית):

הכת השנייה הם רבים גם כן, והם אותם שראו דברי החכמים או שמעום והבינו אותם כפי פשוטם, וחשבו שלא כיוונו חכמים בו זולתי מה שמורה עליו פשט הדבר, והם באים לסכל אותם ולגנותם ומוציאים דיבה על מה שאין בו דיבה, וילעגו על דברי חכמים ושכלם יותר זך מהם. ...

והיא כת ארורה, לפי שהם משיבים על אנשים גדולים ונשיאים אשר נתבררה חכמתם לחכמים.

הדבר הזכיר לי את מה שכתב (הרב) מיימוני (מראשי הכותבים בפורום עצור כאן חושבים, ואחד מהאחראיים לחזרתי בתשובה. אפילו את שמו האמיתי איני יודע, אך ניכר מסגנון כתיבתו שמדובר בתלמיד חכמים כביר ועדין הליכות)

ובכן, באיזו מידה רשאי אדם שנחשף לשאלות ולמחשבות שחורגות מן המקובל בסביבתו לשתף בהן אחרים?
… מה שבידי הרמב"ם נחשב ל"סודות תורה" היום הוא נושא גלוי כמעט לכל. כבר כתב רבי אלחנן וסרמן כי חלק ממה שהרמב"ם הגדיר במורה נבוכים בתור "סוד", הינו בעצם חכמת הפיזיקה שנלמדת בידי כל תלמיד תיכון כבר בזמננו. רמת הידע המינימלי שמצוי בידי כל אדם בזמננו שונה מאד מזו שהיתה בימי הרמב"ם וחז"ל. גם החשיפה במישרין או בעקיפין לנושאים מעוררי ספקות היא גדולה בהרבה. אין צריך להיות מעיין גדול כדי להבחין בסתירות בין מערכת האמונות שלנו המקובלת אצלנו בתור יהודים חרדים (או דתיים) לבין נתונים מן העולם ומההיסטוריה. (אין זה אומר שהאמת אינה בידינו, אלא שצריך לחשוב ולבדוק ולמצוא תשובות).

כפי שכתבתי ברשומה קודמת, סודות התורה מתנסחים מחדש מדור לדור, על רקע הידע המצטבר. וישנו קושי מובנה להעביר אותם (שכן הם בעיקר נקלטים באופן אינטואיטיבי).  נראה שגם על זאת נאמר "לא עליך המלאכה לגמור" – כלומר לא אצליח להעביר באופן ברור לילדים את מה שבלבי, ובכל זאת, "לא אתה בן חורין להיבטל ממנה".

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה

מבקרים/visitors

וְהַחָכְמָה, מֵאַיִן תִּמָּצֵא; וְאֵי זֶה, מְקוֹם בִּינָה.
אֱלֹהִים, הֵבִין דַּרְכָּהּ; וְהוּא, יָדַע אֶת-מְקוֹמָהּ.
אָז רָאָהּ, וַיְסַפְּרָהּ; הֱכִינָהּ, וְגַם-חֲקָרָהּ.
וַיֹּאמֶר, לָאָדָם--הֵן יִרְאַת אֲדֹנָי, הִיא חָכְמָה; וְסוּר מֵרָע בִּינָה. (איוב כח')

Favicon

Favicon