מתוך פרשת השבוע:
וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב: אֱלֹהֵי אָבִי אַבְרָהָם וֵאלֹהֵי אָבִי יִצְחָק ה' הָאֹמֵר אֵלַי שׁוּב לְאַרְצְךָ וּלְמוֹלַדְתְּךָ וְאֵיטִיבָה עִמָּךְ.
קָטֹנְתִּי מִכֹּל הַחֲסָדִים וּמִכָּל-הָאֱמֶת אֲשֶׁר עָשִׂיתָ אֶת-עַבְדֶּךָ כִּי בְמַקְלִי עָבַרְתִּי אֶת-הַיַּרְדֵּן הַזֶּה וְעַתָּה הָיִיתִי לִשְׁנֵי מַחֲנוֹת.
הַצִּילֵנִי נָא מִיַּד אָחִי מִיַּד עֵשָׂו כִּי-יָרֵא אָנֹכִי אֹתוֹ פֶּן-יָבוֹא וְהִכַּנִי אֵם עַל-בָּנִים.
השיר של יונתן רזאל הוא ציטוט דבריו של יעקב אבינו. הוא מצטט מהפסוק האחרון רק את שתי המלים הראשונות, וכלל לא מזכיר את האיום של עשיו. לדעתי ייתכן שיש כאן מדרש מדהים (שמכוון לפנימיות של דברים), שהאיום שיש להציל ממנו הוא "וְעַתָּה הָיִיתִי לִשְׁנֵי מַחֲנוֹת". כלומר: אחרי שיעקב חזר לארץ, מה שמאיים עליו הוא הפילוג הפנימי, ולא איום חיצוני. הפילוג הזה הוא גם שמאיים על ההבטחה של ה' להיטיב עמו.
הבנת הפילוג הפנימי שמרומז בחלוקה ל"שתי מחנות" עוזר גם לקרוא בצורה אחרת לחלוטין את סיפור המאבק של יעקב עם האיש בלילה שלפני המפגש עם עשיו. מי הוא אותו איש שנאבק עם יעקב, ושבסופו של מאבק נקרא שם יעקב ישראל? לא ברור. דרך אחת להבין את זה היא שבעצם מדובר במאבק של יעקב עם עצמו, מאבק שבסופו של דבר הוא גובר על החלוקה ל"שתי מחנות" ויוצא מחוזק. המאבק וההתגברות הללו הם שמעלים אותו לדרגה של להיות "ישראל". (תודה לרב יוסף קנפסקי על ההשראה)
השבמחקשמואל,
השבמחקראה נא את הרשומה שלי על פרשת תולדות תשע"א, על כך שליעקב לא היה יתרון אמיתי על עשיו, וגניבת הברכות היה מעשה עוול. בכך קלעתי לדעת הרב יואל בן נון:
http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4177596,00.html
יעקב הופך לישראל רק כאשר הוא מכיל את עשיו. משמע שבאמת ניתן לומר "שני מחנות" גם על הפילוג בין שני האחים.