Blogger Tips and TricksLatest Tips And TricksBlogger Tricks

יום שישי, 23 באוקטובר 2015

בראשית תשע"ו (ב)–חטא עץ הדעת כמהפכה חקלאית.

המשך מהרשומה הקודמת.

למרות שסיפור עץ הדעת מהווה משל ומרובה בתוכן סמלי, נראה שש לו רקע (פרה) היסטורי. בשיעור שהעביר בתש"ע, הרב יואל בן נון הראה בצורה די משכנעת שסיפור גן עדן והגירוש ממנו הוא משל למה שקרה במהפכה החקלאית. "עץ הדעת" עצמו, לפי דעה המובאת בחז"ל (מסכת ברכות, מ, ע"א), היה חיטה, והרב בן-נון מזהה אותו עם "אם החיטה". המהפכה החקלאית לא היתה מאורע בודד, אלא תהליך שבעיצומו בויתה החיטה (נעשתה יותר קלה לקצירה וכד), ובסופו חלק גדול מהאנושות עבר מאורח חיים של ציידים-לקטים לחקלאות.

למרות שאינו מזכירו בשמו, הרב בן נון, מסתמך על מקריו של ג'ארד דיימונד, וביניהם "רובים חיידקים ופלדה". דיימונד בילה זמן רב עם חברות שלא עברו את מלוא התהליך החקלאי. בניגוד לחקלאי, הלקטים הסתמכו לקיומם על מגוון רחב יותר של צמחים ובעלי חיים. בין היתר הם נתנו שם לכל צמח וצמח, כדי להבדיל בין אכיל ללא אכיל, ואף רעיל. הרב בן נון רואה בצדק ,לדעתי, ביכולת זו את אותו שיוּם המוזכר בסיפור עץ הדעת, שהיא הכרה של המציאות על פרטיה.

וַיִּצֶר יְ-הוָה אֱלֹהִים מִן-הָאֲדָמָה כָּל-חַיַּת הַשָּׂדֶה וְאֵת כָּל-עוֹף הַשָּׁמַיִם וַיָּבֵא אֶל-הָאָדָם לִרְאוֹת מַה-יִּקְרָא-לוֹ וְכֹל אֲשֶׁר יִקְרָא-לוֹ הָאָדָם נֶפֶשׁ חַיָּה הוּא שְׁמוֹ.

ועם זאת, הרב בן נון מבין את חטא עץ הדעת בעצם ההכלאה שייצרה את "אם החיטה". לפיכך את ההיגד את ה"כאלוהים" הוא מפרש כמתייחס ליצירתיות (טכנולוגיה) ולאו דווקא למימד המוסרי (בניגוד לרמב"ם ברשומה הקודמת). החטא נעוץ ברצון להיות יצירתי כאלוהים שברא את העולם בפרק א'. ההרחקה מעץ החיים היא, לדידו, אזהרה שבל נתעסק בקוד הגנטי של האדם. ואמנם, ה"דעת" המוזכרת לאחר מכן היא ההתחברות של האדם עם חווה כדי ללדת צאצאים.

אם נבין, כמו הרב אליעזר ברקוביץ, את "אלוהים", כריבונות על האדם, בכל זאת יש לחפש את הבעיה שיצרה המהפכה החקלאית דווקא במישור הערכי וביחסים בין בני אנוש.

לצורך כך התייחס למאמר קצר שדיימונד כתב עבור מגזין Discovery ב 1987 בשם: The Worst Mistake in the History of the Human Race. במאמר הזה הוא מפרט את בחירה הלא מוצלחת, לדעתו, שהאדם עשה כשבחר (אפילו שלא מודע) להפוך להיות חקלאי.

כפי שראינו,חטא עץ-הדעת-טוב-ורע הביא עונשים בצורה של ריבוד חברתי. המהפכה החקלאית, באמצעות ייצור אוכל המוני, גרמה לריבוי בני אדם והקמת חברות בעלות מבנה מסובך יותר. אם אצל הציידים-לקטים רוב המאמצים היו להשיג אוכל ולשמור על רמת קיום בסיסית, הרי החיטה אפשרה ליצור תפקידים חדשים: חיילים, אמנים, כהנים. ולבסוף שליטים. כדי לשלוט, לא פעם השלטון משתמש בשפה כדי לטשטש את שיקול הדעת של נתיניו. זהו הנחש שמפתה את האדם לאכול מפרי עץ-הדעת-טוב-ורע כדי שיוכל לשלוט בו. להיות "כאלוהים" ולהכתיב ערכים וצורת התנהגות שלאו דווקא הולמת את צרכיו האמתיים כאדם. לפי רבקה שכטר, השפה האנושית הופכת להיות כלי ליצירת עולם בתוך עולם. נוצרים חוקים שכביכול מתגברים על חוקי ההוייה (שנחקקו במציאות ע"י י-הוה אלוהים), ועל האדם לפעול גם לפיהם על מנת לשרוד.

המסרים של משל 'עץ הדעת' על שלושת חלקיו. בעל משלים אלו הבין ששפה בפן ה'נחשי' שלה השלתה את חוה שאם תאכל מעץ הדעת, תהיה ריבונית, תהיה כאלוהים. בעל משל עץ הדעת מתוך הכרות עם התרבויות שהיו קיימות אלפי שנים לפניו הבין שהמרד האנושי הוא פרי רצונו של האדם להיות ריבון, להיות זהה עם האלוהות, ליצור מערכת חוקי קיום לפי משאלותיו. בעל משל עץ הדעת מתוך הכרות עם מרד האדם, הבין גם שהדחף הזה להיות ריבון הוא גורם לרצחנות האדם. אם בעל משל עץ הדעת אינו אומר את זה מיד, הוא מצביע על עובדה זו בהמשך, בחלק השלישי של משלו, במשל קין והבל. (רבקה שכטר)

לאחר המהפכה החקלאית היכולת הזאת התעצמה. החברה מאפשרת לאדם להתקיים גם אם הוא לא כשיר לשרוד בטבע, אך בתמורה, לא פעם עליו לוותר על עצמאותו ושיקול דעתו. הוא מטשטש את ההבדל בין טוב ורע. במקום צלם-אלוהים, האדם בחר להיות "כאלוהים" – להמציא ערכים משלו. זוהי כאמור ברשומה הקודמת, התחלתה של האלילות, שכן י-הוה הוא האלוהים, אין עוד מלבדו.

נעבור על הקללות שנחתו על האישה והאדם לאור מאמרו של דיימונד הנ"ל:

  • אֶל-הָאִשָּׁה אָמַר הַרְבָּה אַרְבֶּה עִצְּבוֹנֵךְ1 וְהֵרֹנֵךְ בְּעֶצֶב תֵּלְדִי בָנִים.
    בחברת הציידים-לקטים האישה ילדה פעם בכארבע שנים. בחברה החקלאית נכנס שיקול דעת של כח אדם כדי לקיים את המשק. הילדים משועבדים לעבודה הקשה, שכן נוצר מעגל קסמים של אוכלוסייה הגדלה גדי לעבוד את האדמה, ומצד שני יש לעבוד יותר קשה כדי לזון אותה.
  • וְאֶל-אִישֵׁךְ תְּשׁוּקָתֵךְ וְהוּא יִמְשָׁל בָּךְ. 
    בחברה כזו מופיע אי שוויון מובנה. בד"כ הגברים הם הדומיננטיים יותר בחברות החקלאיות (כוחם הפיזי עדיף למלאכות הקשות של השדה וגם ללוחמה וכד'). אם בחברת הציידים הלקטים לא הייתה משמעות מרובה על שליטה על הזולת, הרי שכאשר ישנו אינטרס כזה, הגברים בד"כ "ינצחו". בנוסף, השלטון הזה גם יבוא בתחום המיניות, שכן פעמים רבות השליט ינצל את מרותו כדי להרבות נשים ולנצלן.

וַיְהִי כִּי-הֵחֵל הָאָדָם לָרֹב עַל-פְּנֵי הָאֲדָמָה וּבָנוֹת יֻלְּדוּ לָהֶם.  וַיִּרְאוּ בְנֵי-הָאֱלֹהִים אֶת-בְּנוֹת הָאָדָם כִּי טֹבֹת הֵנָּה וַיִּקְחוּ לָהֶם נָשִׁים מִכֹּל אֲשֶׁר בָּחָרוּ. (בראשית ו).

רש"י (בשם חכמים):

  • בני האלהים - בני השרים והשופטים, ד"א בני האלהים הם השרים ההולכים בשליחותו של מקום אף הם היו מתערבים בהם, כל אלהים שבמקרא לשון מרות וזה יוכיח (שמות ד) ואתה תהיה לו לאלהים (שם ז) ראה נתתיך אלהים.
  • כי טבת הנה - אמר רבי יודן טבת כתיב כשהיו מטיבין אותה מקושטת ליכנס לחופה היה גדול נכנס ובועלה תחלה (ב"ר)
  • מכל אשר בחרו - אף בעולת בעל אף הזכר והבהמה (ב"ר)

ולא בכדי התורה אסרה על המלך להרבות נשים, שכן זה המעשה הכי "טבעי" שיכול להיות:

וְלֹא יַרְבֶּה-לּוֹ נָשִׁים, וְלֹא יָסוּר לְבָבוֹ; וְכֶסֶף וְזָהָב, לֹא יַרְבֶּה-לּוֹ מְאֹד.

  • וּלְאָדָם אָמַר … אֲרוּרָה הָאֲדָמָה בַּעֲבוּרֶךָ בְּעִצָּבוֹן תֹּאכְלֶנָּה כֹּל יְמֵי חַיֶּיךָ.
    בחברה שנוצרה, חלק גדול מהאוכל נלקח ע"י המנגנונים כדי לקיים אותם. המנגנונים הללו אינם מתגמלים את האדם כראוי. המאמץ שלו הופך לעיצבון.
  • וְקוֹץ וְדַרְדַּר תַּצְמִיחַ לָךְ וְאָכַלְתָּ אֶת-עֵשֶׂב הַשָּׂדֶה. בְּזֵעַת אַפֶּיךָ תֹּאכַל לֶחֶם עַד שׁוּבְךָ אֶל-הָאֲדָמָה כִּי מִמֶּנָּה לֻקָּחְתָּ כִּי-עָפָר אַתָּה וְאֶל-עָפָר תָּשׁוּב. 
    בבחירה לעבור למשק חקלאי, האדם צמצם את מגוון המזונות ממנו הוא ניזון. בלי משים, הכמות החליפה את האיכות. למרות שהוא יכול להאכיל יותר פיות, כל פה מקבל מזון פחות טוב. מה שטוב לחברה בכללותה לא בהכרח טוב לאדם כפרט, או כמשפחה. בנוסף, הוא נהיה יותר פגיע לפגעי מזג האוויר, שכן בצורת עשויה לפגוע ביבול כך שלא יוכל להתאושש, וימות מרעב. הלקט-צייד יכול לנדוד בעתות צרה, מה שאין כן החקלאי שמשועבד לשדהו.

משפט מפתח במאמר לעייל:

With agriculture came the gross social and sexual inequality, the disease and despotism, that curse our existence.

את כָּל זֶה רָאִיתִי וְנָתוֹן אֶת לִבִּי לְכָל מַעֲשֶׂה אֲשֶׁר נַעֲשָׂה תַּחַת הַשָּׁמֶשׁ,
עֵת אֲשֶׁר שָׁלַט הָאָדָם בְּאָדָם לְרַע לוֹ
קהלת ח'

את הקללות שהוטלו על הנחש אבאר בע"ה ברשומה אחרת.

 הערה


1מהו העצבון והעצב הנזכרים בכמה מהפסוקים הנ"ל? סקירה של השרש "עצב" במקרא מקשרת אותו בד"כ לעבודה קשה, שנעשית לעיתים לשווא מאחר ואינה מביאה תועלת. נראה ש"עצב" מדובר בסוג של תסכול הבא מחמת מאמץ ללא תוצאה רצויה:

דוגמאות:

הַעֶצֶב נִבְזֶה נָפוּץ, הָאִישׁ הַזֶּה כָּנְיָהוּ, אִם-כְּלִי, אֵין חֵפֶץ בּוֹ; מַדּוּעַ הוּטְלוּ, הוּא וְזַרְעוֹ, וְהֻשְׁלְכוּ, עַל-הָאָרֶץ אֲשֶׁר לֹא-יָדָעוּ. …כֹּה אָמַר יְהוָה, כִּתְבוּ אֶת-הָאִישׁ הַזֶּה עֲרִירִי--גֶּבֶר, לֹא-יִצְלַח בְּיָמָיו:  כִּי לֹא יִצְלַח מִזַּרְעוֹ, אִישׁ יֹשֵׁב עַל-כִּסֵּא דָוִד, וּמֹשֵׁל עוֹד, בִּיהוּדָה. (ירמיהו פרק כב)

יכניה המלך לא ימשיך את בית דוד כאשר הוא גולה לבבל, הוא כצאצא שווא של בית המלוכה.

וְלֹא-עֲצָבוֹ אָבִיו מִיָּמָיו לֵאמֹר, מַדּוּעַ כָּכָה עָשִׂיתָ; וְגַם-הוּא טוֹב-תֹּאַר מְאֹד, וְאֹתוֹ יָלְדָה אַחֲרֵי אַבְשָׁלוֹם. (מל"א א')

דוד לא העיר על מעשיו הלא שקולים של אדוניה. בסוף הקטע כל מהלכיו לא הביאו לתוצאה המיוחלת, ושלמה נהיה מלך במקומו.

שיר המעלות לשלמה אם יהוה לא יבנה בית שוא עמלו בוניו בו אם יהוה לא ישמר עיר שוא שקד שומר. שוא לכם משכימי קום מאחרי שבת אכלי לחם העצבים כן יתן לידידו שנא הנה נחלת יהוה בנים שכר פרי הבטן ד כחצים ביד גבור כן בני הנעורים אשרי הגבר אשר מלא את אשפתו מהם לא יבשו כי ידברו את אויבים בשער (תהלים קכז)

המאמץ של הבונים והשומרים הוא לשווא, ולכן גם הלחם שהם אכלו תוך כדי העבודה נחשב ללחם עצב.

המעניין הוא שגם האלילים קראים "עצבים": שכן המאמץ לעבוד אותם הוא מאמץ שווא, וכן בגלל שהם מעשי ידי אדם:

  עֲצַבֵּיהֶם, כֶּסֶף וְזָהָב;  מַעֲשֵׂה, יְדֵי אָדָם. (תהילים פרק קטו)

. ייתכן שיש בו הטחה גדולה, אך לבסוף זהו כלי ריק.

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה

מבקרים/visitors

וְהַחָכְמָה, מֵאַיִן תִּמָּצֵא; וְאֵי זֶה, מְקוֹם בִּינָה.
אֱלֹהִים, הֵבִין דַּרְכָּהּ; וְהוּא, יָדַע אֶת-מְקוֹמָהּ.
אָז רָאָהּ, וַיְסַפְּרָהּ; הֱכִינָהּ, וְגַם-חֲקָרָהּ.
וַיֹּאמֶר, לָאָדָם--הֵן יִרְאַת אֲדֹנָי, הִיא חָכְמָה; וְסוּר מֵרָע בִּינָה. (איוב כח')

Favicon

Favicon