יום חמישי, 2 במאי 2013

שבועות: חג מתן תורה. שבע"פ. (1)

הדברים ידועים. פרק כג' בספר ויקרא מגדיר מתי חלים החגים. הוא מתחיל בהגדרת השבת, ואח"כ ממשיך לשאר החגים:

שבת

דַּבֵּר אֶל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם מוֹעֲדֵי ה' אֲשֶׁר-תִּקְרְאוּ אֹתָם מִקְרָאֵי קֹדֶשׁ אֵלֶּה הֵם מוֹעֲדָי.  ג שֵׁשֶׁת יָמִים תֵּעָשֶׂה מְלָאכָה וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי שַׁבַּת שַׁבָּתוֹן מִקְרָא-קֹדֶשׁ כָּל-מְלָאכָה לֹא תַעֲשׂוּ שַׁבָּת הִוא לַה' בְּכֹל מוֹשְׁבֹתֵיכֶם.

סוכות

אַךְ בַּחֲמִשָּׁה עָשָׂר יוֹם לַחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי, בְּאָסְפְּכֶם אֶת-תְּבוּאַת הָאָרֶץ, תָּחֹגּוּ אֶת-חַג-ה', שִׁבְעַת יָמִים; בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן שַׁבָּתוֹן, וּבַיּוֹם הַשְּׁמִינִי שַׁבָּתוֹן.  וּלְקַחְתֶּם לָכֶם בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן, פְּרִי עֵץ הָדָר כַּפֹּת תְּמָרִים, וַעֲנַף עֵץ-עָבֹת, וְעַרְבֵי-נָחַל; וּשְׂמַחְתֶּם, לִפְנֵי ה' אֱלֹהֵיכֶם--שִׁבְעַת יָמִים. וְחַגֹּתֶם אֹתוֹ חַג לַה', שִׁבְעַת יָמִים בַּשָּׁנָה:  חֻקַּת עוֹלָם לְדֹרֹתֵיכֶם, בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי תָּחֹגּוּ אֹתוֹ.  בַּסֻּכֹּת תֵּשְׁבוּ, שִׁבְעַת יָמִים; כָּל-הָאֶזְרָח, בְּיִשְׂרָאֵל, יֵשְׁבוּ, בַּסֻּכֹּת.  לְמַעַן, יֵדְעוּ דֹרֹתֵיכֶם, כִּי בַסֻּכּוֹת הוֹשַׁבְתִּי אֶת-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, בְּהוֹצִיאִי אוֹתָם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם:  אֲנִי, ה' אֱלֹהֵיכֶם. (ויקרא כג') [1]

פסח

אֶת-חַג הַמַּצּוֹת תִּשְׁמֹר שִׁבְעַת יָמִים תֹּאכַל מַצּוֹת כַּאֲשֶׁר צִוִּיתִךָ לְמוֹעֵד חֹדֶשׁ הָאָבִיב כִּי-בוֹ יָצָאתָ מִמִּצְרָיִם וְלֹא-יֵרָאוּ פָנַי רֵיקָם. (שמות כג'):

בַּחֹדֶשׁ הָרִאשׁוֹן, בְּאַרְבָּעָה עָשָׂר לַחֹדֶשׁ--בֵּין הָעַרְבָּיִם:  פֶּסַח, לַה'.  וּבַחֲמִשָּׁה עָשָׂר יוֹם לַחֹדֶשׁ הַזֶּה, חַג הַמַּצּוֹת לה':  שִׁבְעַת יָמִים, מַצּוֹת תֹּאכֵלוּ. (ויקרא כג)

כבר הזכרנו ברשומה קודמת שהלוח העברי מורכב משתי מערכות. השנה החקלאית היא שמשית ומולה השנה הפולחנית. החקלאי העברי חי את חייו הרגילים על פי עונות השנה התלויות אך ורק במהלך השמש, אך את חגיו הוא חג על פי לוח הירחי.

הציווי לשמור את חודש האביב לחג הפסח מאלץ את הכוונון של שני הלוחות לכדי מערכת אחת באמצעות עיבור תקופתי.

האביב הוא העונה הנקראת על שם התבואה המגיעה לגמר הבשלתה: וְאִם-תַּקְרִיב מִנְחַת בִּכּוּרִים, לַה'--אָבִיב קָלוּי בָּאֵשׁ, גֶּרֶשׂ כַּרְמֶל, תַּקְרִיב, אֵת מִנְחַת בִּכּוּרֶיךָ

שבועות

לכל אחד מהרגלים יש גם מימד חקלאי, אך בניגוד לרגלים האחרים חג השבועות בתורה איננו מאזכר אירוע שקשור ליציאת מצריים. אף לא את מתן תורה. שאר החגים מתקיימים בתאריכים חודשִיים.

אם כך, מתי הוא חל ?

וַיְדַבֵּר ה', אֶל-מֹשֶׁה לֵּאמֹר.  י דַּבֵּר אֶל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם, כִּי-תָבֹאוּ אֶל-הָאָרֶץ אֲשֶׁר אֲנִי נֹתֵן לָכֶם, וּקְצַרְתֶּם אֶת-קְצִירָהּ--וַהֲבֵאתֶם אֶת-עֹמֶר רֵאשִׁית קְצִירְכֶם, אֶל-הַכֹּהֵן.  יא וְהֵנִיף אֶת-הָעֹמֶר לִפְנֵי ה', לִרְצֹנְכֶם; מִמָּחֳרַת, הַשַּׁבָּת, יְנִיפֶנּוּ, הַכֹּהֵן… יד וְלֶחֶם וְקָלִי וְכַרְמֶל לֹא תֹאכְלוּ, עַד-עֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה--עַד הֲבִיאֲכֶם, אֶת-קָרְבַּן אֱלֹהֵיכֶם:  חֻקַּת עוֹלָם לְדֹרֹתֵיכֶם, בְּכֹל מֹשְׁבֹתֵיכֶם.

טו וּסְפַרְתֶּם לָכֶם, מִמָּחֳרַת הַשַּׁבָּת, מִיּוֹם הֲבִיאֲכֶם, אֶת-עֹמֶר הַתְּנוּפָה:  שֶׁבַע שַׁבָּתוֹת, תְּמִימֹת תִּהְיֶינָה. טז עַד מִמָּחֳרַת הַשַּׁבָּת הַשְּׁבִיעִת, תִּסְפְּרוּ חֲמִשִּׁים יוֹם; וְהִקְרַבְתֶּם מִנְחָה חֲדָשָׁה, לַה'. (ויקרא כג')

לכאורה הדבר פשוט:

למחרת השבת, (היא השבת שהוגדרה בתחילת הפרק) שאחרי ראשית הקציר מניפים את העומר, וממשיכים לספור שבע שבתות. לחג הזה לא יכול להיות תאריך מסוים משום שהוא תלוי לגמרי בהבשלת העומר. אמנם, את ראשית העומר מביאים מן הסתם בעונת האביב, בה התבואה מבשילה. אך אין לזה (ולא יכול להיות) תאריך חודשי קבוע, שכן חודשי השנה הם ירחיים.

ואמנם כך גם בדברים טז:

ט שִׁבְעָה שָׁבֻעֹת, תִּסְפָּר-לָךְ:  מֵהָחֵל חֶרְמֵשׁ, בַּקָּמָה, תָּחֵל לִסְפֹּר, שִׁבְעָה שָׁבֻעוֹתי וְעָשִׂיתָ חַג שָׁבֻעוֹת, לַה' אֱלֹהֶיךָ--מִסַּת נִדְבַת יָדְךָ, אֲשֶׁר תִּתֵּן:  כַּאֲשֶׁר יְבָרֶכְךָ, ה' אֱלֹהֶיךָ.

חיזוק למימד החקלאי הבלעדי של החג, הוא הסגנון הדומה למצוות שמיטה ויובל שנמצא בפרק כה':

מתחילים בהגדרת "שביעית" שהיא שבת הארץ:

דַּבֵּר אֶל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם כִּי תָבֹאוּ אֶל-הָאָרֶץ אֲשֶׁר אֲנִי נֹתֵן לָכֶם וְשָׁבְתָה הָאָרֶץ שַׁבָּת לה'.  ג שֵׁשׁ שָׁנִים תִּזְרַע שָׂדֶךָ וְשֵׁשׁ שָׁנִים תִּזְמֹר כַּרְמֶךָ וְאָסַפְתָּ אֶת-תְּבוּאָתָהּ.  ד וּבַשָּׁנָה הַשְּׁבִיעִת שַׁבַּת שַׁבָּתוֹן יִהְיֶה לָאָרֶץ שַׁבָּת לה' שָׂדְךָ לֹא תִזְרָע וְכַרְמְךָ לֹא תִזְמֹר.  ה אֵת סְפִיחַ קְצִירְךָ לֹא תִקְצוֹר וְאֶת-עִנְּבֵי נְזִירֶךָ לֹא תִבְצֹר  שְׁנַת שַׁבָּתוֹן יִהְיֶה לָאָרֶץ.  ו וְהָיְתָה שַׁבַּת הָאָרֶץ לָכֶם לְאָכְלָה לְךָ וּלְעַבְדְּךָ וְלַאֲמָתֶךָ וְלִשְׂכִירְךָ וּלְתוֹשָׁבְךָ הַגָּרִים עִמָּךְ.

גם כאן חוזרים הביטויים "כִּי תָבֹאוּ אֶל-הָאָרֶץ אֲשֶׁר אֲנִי נֹתֵן לָכֶם ", "שבת לה' ", ו"שבת שבתון". ומכאן ממשיכים ליובל:

וְסָפַרְתָּ לְךָ שֶׁבַע שַׁבְּתֹת שָׁנִים שֶׁבַע שָׁנִים שֶׁבַע פְּעָמִים וְהָיוּ לְךָ יְמֵי שֶׁבַע שַׁבְּתֹת הַשָּׁנִים תֵּשַׁע וְאַרְבָּעִים שָׁנָה.  ט וְהַעֲבַרְתָּ שׁוֹפַר תְּרוּעָה בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁבִעִי בֶּעָשׂוֹר לַחֹדֶשׁ בְּיוֹם הַכִּפֻּרִים תַּעֲבִירוּ שׁוֹפָר בְּכָל-אַרְצְכֶם.  י וְקִדַּשְׁתֶּם אֵת שְׁנַת הַחֲמִשִּׁים שָׁנָה וּקְרָאתֶם דְּרוֹר בָּאָרֶץ לְכָל-יֹשְׁבֶיהָ יוֹבֵל הִוא תִּהְיֶה לָכֶם וְשַׁבְתֶּם אִישׁ אֶל-אֲחֻזָּתוֹ וְאִישׁ אֶל-מִשְׁפַּחְתּוֹ תָּשֻׁבוּ.

גם כאן, יש מצווה לספור שבע שבתות. שבע השנים אינן שרירותיות, אלא נספרות משבת אחת לרעותה.

אם החג הוא חקלאי לגמרי, כיצד זה שעל פי ההלכה העכשווית, הנהוגה זה לפחות 2000 שנה, הנפת העומר נעשית ביום הראשון של חול המועד פסח והספירה מתחילה בתאריך חודשי? מדוע נדרשה "ממחרת השבת" למוצאי חג הפסח ואין למעשה "ממחרת השבת השביעית"?

המשך יבוא בע"ה

 

הערות
[1] חג הסוכות, ראוי לדיון נפרד. שמעתי מהר"י בן נון שהחג הוא בעצם מיזוג של שני חגים המתקיימים בעת ובעונה אחת: האסיף וסוכות. ראייה לכך היא שהמוסף המוקרב בו הוא 14 כבשים, במקום 7 שבכל חג אחר.

2 תגובות:

  1. סוקרנתי :) אני תוהה - הרי חג הפסח מסונכרן בין 2 לוחות השנה, בשל הציווי "שמור את חודש האביב ועשית פסח וגו'". אז באופי די טבעי - גם חג השבועות, לא?

    השבמחק
  2. אור,
    מדוע באופן טבעי? הרי הסנכרון של פסח הוא בגלל התאריך החודשי שלו: 14 לחודש הראשון. הרי חג שבועות בולט בהיעדר תאריך חודשי עבורו.

    השבמחק

מבקרים/visitors