על משמעות השם “יה”

מבוסס על שיעור שניתן על ידי הרב ישראל חייט כאן וכאן.

שם האלוהים “יה” הוא יוצא דופן מבחינה הלכתית בכל הנוגע למחיקת שמות קודש. וכך כותב הרמב”ם בהלכות יסודי התורה פרק ו:

א: כל המאבד שם מן השמות הקדושים הטהורים שנקרא בהן הקדוש ברוך הוא, לוקה מן התורה--שהרי הוא אומר בעבודה זרה, "ואיבדתם את שמם . . . לא תעשון כן, לה' אלוהיכם" (דברים יב,ג-ד).

ב: ושבעה שמות הן: השם הנכתב יוד הא ואו הא (הוי”ה) והוא השם המפורש, או הנכתב אלף דאל נון יוד, ואל, ואלוה, ואלוהים, ואהיה, ושדיי, וצבאות.  כל המוחק אפילו אות אחת משבעה שמות אלו, לוקה.

ד:  כתב אלף למד מאלוהים, יוד הא מה'--אינו נמחק; ואין צריך לומר יה, שהוא שם בפני עצמו, מפני שזה השם, מקצת שם המפורש הוא.  אבל הכותב שין דלת משדיי, צאד בית מצבאות--הרי זה נמחק.

השם יה אינו אחד משבעת השמות שלוקים על מחיקתם, ורק אם כותבים אותו כחלק מהשם המפורש אין למוחקו שוב (ראו דיוק בספר החנוך, מצווה תל”ז). מה זאת אומרת מקצת השם המפורש?

במקרא השם יה מופיע 27 פעמים מתוכם פעמיים בחומש שמות ופעמיים בישעיהו. כל השאר המופעים הם במזמורי התהילים.

ננתח את המופעים הללו כדי לנסות ולגלות את משמעות השם.

המופע הראשון נמצא בשמות פרק טו, הוא שירת הים:

אָז יָשִׁיר-מֹשֶׁה וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת-הַשִּׁירָה הַזֹּאת, לַיהוָה, וַיֹּאמְרוּ, לֵאמֹר:
אָשִׁירָה לַיהוָה כִּי-גָאֹה גָּאָה; סוּס וְרֹכְבוֹ רָמָה בַיָּם. 

עָזִּי וְזִמְרָת יָהּ, וַיְהִי-לִי לִישׁוּעָה;  זֶה אֵלִי וְאַנְוֵהוּ, אֱלֹהֵי אָבִי וַאֲרֹמְמֶנְהוּ.

יְהוָה אִישׁ מִלְחָמָה; יְהוָה שְׁמוֹ.

קשה שלא להרגיש את המקצב של השירה הזאת, ונראה שאם היו משתמשים בגירסה של ישעיהו (פרק יב) שאף הוא חלק משירת ישועה עתידית, המקצב היה אובד:

וְאָמַרְתָּ, בַּיּוֹם הַהוּא:
אוֹדְךָ יְהוָה, כִּי אָנַפְתָּ בִּי; יָשֹׁב אַפְּךָ, וּתְנַחֲמֵנִי.

הִנֵּה אֵל יְשׁוּעָתִי אֶבְטַח, וְלֹא אֶפְחָד;  כִּי-עָזִּי וְזִמְרָת יָהּ יְהוָה, וַיְהִי-לִי לִישׁוּעָה.

וּשְׁאַבְתֶּם-מַיִם, בְּשָׂשׂוֹן, מִמַּעַיְנֵי, הַיְשׁוּעָה.

אף מזמור קיח בתהילים בו מופיעה אותה נוסחה מספר על ישועה.

נראה לי שעל פניו השם “יה” משמש מעיין קיצור בעל הברה אחת של שם הוי”ה (3 הברות) בשירוֹת ובמזמורים*, וככל הנראה על מנת לשמור על מקצב. השילוב הללו-יה הנפוץ במזמורי תהילים הוא הראיה לכך. אין לשם הזה כל משמעות עצמאית משלו כמו לשאר שמות הקודש.

ועם זאת, לשם הזה נהיו “חיים” משלו. יָה הפך לשם במובן שהראינו ברשומות קודמות וכך הפך לשם עצם. כאמור ברשומות לעייל, האדם הוא זה שצריך להעניק את השם.

כאשר המלך חזקיהו נטה למות ואח”כ הבריא הוא אמר את המזמור הבא:

אֲנִי אָמַרְתִּי, בִּדְמִי יָמַי אֵלֵכָה--בְּשַׁעֲרֵי שְׁאוֹל; פֻּקַּדְתִּי, יֶתֶר שְׁנוֹתָי. אָמַרְתִּי לֹא-אֶרְאֶה יָהּ, יָהּ בְּאֶרֶץ הַחַיִּים; לֹא-אַבִּיט אָדָם עוֹד, עִם-יוֹשְׁבֵי חָדֶל. …
כִּי לֹא שְׁאוֹל תּוֹדֶךָּ, מָוֶת יְהַלְלֶךָּ; לֹא-יְשַׂבְּרוּ יוֹרְדֵי-בוֹר, אֶל-אֲמִתֶּךָ.
חַי חַי הוּא יוֹדֶךָ, כָּמוֹנִי הַיּוֹם; אָב לְבָנִים, יוֹדִיעַ אֶל-אֲמִתֶּךָ.
יְהוָה, לְהוֹשִׁיעֵנִי; וּנְגִנוֹתַי נְנַגֵּן כָּל-יְמֵי חַיֵּינוּ, עַל-בֵּית יְהוָה.

הרעיון זהה למזמור קטו’:

לֹא הַמֵּתִים, יְהַלְלוּ-יָהּ;    וְלֹא, כָּל-יֹרְדֵי דוּמָה.
וַאֲנַחְנוּ, נְבָרֵךְ יָהּ--    מֵעַתָּה וְעַד-עוֹלָם:

המתים אינם יכולים לשבח את יָה משום שהוא נמצא אך ורק בארץ החיים, משום שהוא אופן התגלות של יהוה, על כן אינו יכול להיוודע למתים.

הפעם השנייה בה מופיע השם יה במקרא הוא שוב בספר שמות, מיד לאחר מלחמת עמלק:

וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל-מֹשֶׁה: כְּתֹב זֹאת זִכָּרוֹן בַּסֵּפֶר, וְשִׂים, בְּאָזְנֵי יְהוֹשֻׁעַ:  כִּי-מָחֹה אֶמְחֶה אֶת-זֵכֶר עֲמָלֵק, מִתַּחַת הַשָּׁמָיִם.
וַיִּבֶן מֹשֶׁה, מִזְבֵּחַ; וַיִּקְרָא שְׁמוֹ, יְהוָה נִסִּי.
וַיֹּאמֶר: כִּי-יָד עַל-כֵּס יָהּ, מִלְחָמָה לַיהוָה, בַּעֲמָלֵק--מִדֹּר, דֹּר.

נראה ש יָד עַל-כֵּס יָהּ הינה סיסמה – מעיין קריאת קרב המורכבת מארבע מלים בעלות הברה אחת. רשי מפרש את הסיסמה כשבועה:

ידו של הקב"ה הורמה לישבע בכסאו להיות לו מלחמה ואיבה בעמלק עולמית ומהו כס ולא נאמר כסא ואף השם נחלק לחציו נשבע הקב"ה שאין שמו שלם ואין כסאו שלם עד שימחה שמו של עמלק כולו וכשימחה שמו יהי' השם שלם והכסא שלם

רש”י מייחס את היד לקב”ה שנשבע להשלים את שמו ולשקם את כסאו, כלומר השם יה מציין שם הוי”ה לא שלם.

כפי שראינו, השם יָה איננו מורה על חסרון אלא על הודיה. נראה אם כן שהיד כאן היא של עמלק והיא פוגעת בכס יָה – כלומר אינה מאפשרת לקב”ה להתגלות כיָה – איננה מאפשרת שירה. זוהי למעשה הנגדה להופעה שלו בשירת הים בתחילת אותה פרשה. שם הישועה מגלה את שם יָה, וכאן עמלק הוא זה שמכהה את השם, ועל האדם מוטל להקימו מחדש.

_______

* המשמעות המיידית היא שאת ההברה הרשונה בשם המפורש יש לקרוא כ יָה.