ידיעת האל (6) - סיכום

[המשך מידיעת האל(5)]

סיכום
מתוך סקירה של ארבעה ביטויים בהם האל מתוודע לאדם, הסקנו את המסקנות הבאות:

1. "יהוה" הינו "אלהי העולם" על פי ההגדרה המקובלת היום: בורא, כל יכול, בלתי נתפס וכו' (באנגלית המלה הקרובה ביותר לזה זה God עם G גדולה). מתוודעים אליו מתוך גילויים של עצמה ושליטה מוחלטת על טבע ובני אדם. נראה שאף עובדי אלילים בתקופת המקרא הכירו ב"יהוה" אם כי לא עבדו אותו. לפיכך הוא נתפס כאל הלאומי של עם ישראל.
   
2. "אלהים" הינו האל הפרטי המשגיח שנוכח בקרב בני האדם. עיקר ההתוודעות אליו היא באמצעות גילויים של שמירה, הצלה והתערבות חיובית בחיי הפרט והעם. לכן האלים הלאומיים נקראו אלהי העמים (באנגלית god).
   
3. המסר העיקרי בתנ"ך לעם ישראל ולאומות העולם הינו: "יהוה הוא האלהים - אין עוד מלבדו". כלומר אפשר וצריך לעבוד רק את יהוה, ואובייקטיבית אין אלים אחרים.
   
4. "אלוהים" הוא גם מושא לסגידה בכל דת שהיא. ולכן היותו של יהוה גם אלהים תלויה בהכרח גם בהכרתו של האדם.
   
5. יהוה יתוודע לאדם הדורש ומחפש אותו (כי הוא אלהים), ואז האדם "יודע את יהוה". עיקר ידיעת יהוה מתבטאת ברמה מוסרית גבוהה, ובשינוי טבע האדם.
   
6. ההתדרדרות לאלילות בתקופת המקרא נבעה מכך שהאדם מפריד בתודעתו בין המושגים "יהוה" ו"אלהים". כלומר, קשה לו לעלות על הדעת שהנשגב הוא גם הנוכח והקרוב. לפיכך יהוה נתפס כאל הלאומי של ישראל בלבד: יהוה אלהי ישראל.

דיון

1. לא ברור אם הדת הישראלית ראויה להיקרא הדת המונותיאיסטית הראשונה בהיסטוריה, אך אין ספק שהיא הכריזה מלחמה על עבודת אלילים וזיהתה את הסיבה לאלילות בקושי האנושי למקד את הרגשות הדתיים באלהות עליונה ונשגבה. סקירה של דתות אחרות (הינדואיזם, טאואיזם, בודהיזם, דת זרטוסטרא ואף דתות של אינדיאנים בצפון אמריקה) מגלה שאכן היו בהן רעיונות מונותיאיסטים (או מוניסטים) אך הן לא החזיקו מעמד והתדרדרו לאלילות.¹
2. עם הזמן המלה "אלהים" קיבלה משמעות בתור אלוהות כללית ו"יהוה" הפך לשמו הפרטי של אלהי ישראל. כך אפילו בעברית המודרנית "אלהים" נהיה זהה ל- God האנגלי ו Deus הלועזי. כפי שראינו, בשפה המקראית המילה מציינת נציג או מתווך בין יהוה לאדם ולאו דווקא אלוהות במובנה היום. ייתכן שאף במקור, למילה עצמה היה מובן לא דתי במשמעות של ריבונות ושליטה² כפי שנראה מהפסוקים הבאים:

   וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל-מֹשֶׁה רְאֵה נְתַתִּיךָ אֱלֹהִים לְפַרְעֹה וְאַהֲרֹן אָחִיךָ יִהְיֶה נְבִיאֶךָ (שמות ז')

   אֱלֹהִים, נִצָּב בַּעֲדַת-אֵל; בְּקֶרֶב אֱלֹהִים יִשְׁפֹּט. (תהילים פב')

3. בעוד פרשני המקרא היהודיים בימי הביניים שמרו בד"כ על המובן שהראינו כאן, רבים מחוקרי המקרא המודרניים מפרשים לפי המשמעות החדשה (והשגויה!)³. לעניות דעתי הטשטוש התרחש דוקא בשפות הלועזיות. ההיגד "יהוה הוא האלהים" תורגם ל:
   

   The Lord is God

   ייתכן שלטשטוש תרמה העובדה שהמונותיאיזם המקראי ניצח בסופו של דבר ויהוה ואלהים הפכו לשמות נרדפים (כפי כוונת המקרא!). עם הזמן נשכחה משמעותו של "יהוה" (ייתכן שכלל לא היתה הגדרה קונקרטית), ואז הוא נתפס כשם פרטי. כאשר תרגמו ספרי פילוסופיה לעברית, נאלצו להמציא מלים חדשות⁴. לדוגמא, מלות התואר “אלוהי” ו-"אלוהִיוּת" נובעות משמות התואר Godliness ו Godlyהלועזי. למותר לציין שבמקרא (וכנראה גם בחז”ל) אין זכר לטרמינולוגיה כזאת שכן יש רק אלהים יחיד – יהוה.

על ציר הסברא והקרא, נראה שעל פי התנ"ך "יהוה" שייך ל"סברא" שכן אפילו עובדי אלילים מכירים את יהוה⁶, האל העליון⁷, וכלל אין פולמוס סביב השאלה אם יש או אין יהוה. אולם בני האדם אינם יודעים שהוא רלוונטי ושכלל אפשר לגשת אליו. בכל דור ודור היו יחידים שרצו להתקרב אל יהוה (נח, אברהם, מלכיצדק, יתרו ואולי אף אבימלך מלך גרר ובלעם.) אך ללא התגלות של ממש – התוועדות "רשמית" ("קרא") - לא ידעו כיצד לממש את רצונם להתקרב ולדעת אותו⁸. זוהי למעשה מטרתה העיקרית של ההתגלות - להשלים את מה שהשכל לא יכול להשיג בכוחות עצמו ולהנחיל לאדם את הידיעה שיהוה הוא האלהים. לאחר ההתגלות, האדם נדרש להכיר ביהוה כאלהים ולהמשיך ולפתח את מערכת היחסים שהחלה⁹. מכאן ההכרח בתבונתו ועצמאותו של האדם שרק על ידיהן אפשר להגיע לידיעת יהוה - אותו יחס אינטימי בין האדם ליהוה.

אז למה לי קרא? כי סברא לא תמיד מספיק

נו, וסברא, למה הוא? כי את ה"קרא" צריך לקרוא ולהבין.

__________

¹ ראו את ההקדמה והמבוא בלקסיקון דביר לדתות (טקסט מקורי באנגלית נמצא כאן). ההתדרדרות לכוון האלילות גם מתוארת בקצרה בספר בראשית, לאחר שהאדם הראשון הכיר ביהוה אחד. הרמב"ם מתאר את התהליך בספרו משנה תורה, הלכות עבודה זרה א'.

² ראו מורה נבוכים חלק א, פרק ב'

³ הרב ברקוביץ אמנם מתפלמס בספרו עם כמה חוקרי מקרא מודרניים, אך הקוראים הישראלים מכירים מן הסתם את הפרשן אומברטו קאסוטו (מסדרת תנ"ך קאסוטו), שלמרות שהכיר את מסורת ישראל ונלחם בביקורת המקרא, דגל גם הוא בדעה שיהוה הוא שם פרטי.

⁴ ראו מבוא של יהודה אבן שמואל לכוזרי, על תרגומים מערבית לעברית בימה"ב.

⁶ ראו ניתוח פרשת יפתח וכן את מלאכי א'. את המושג "שם" האל עוד נלמד בע"ה.

⁷ ראו זיהוי של יהוה כאל עליון ע"י מלכיצדק ואברהם בבראשית יד'.

⁸ בראשית רבה פרשה ל"ט, א': 'ויאמר ה' אל אברם לך לך מארצך וגו'', ר' יצחק פתח (תהלים מ"ה) 'שמעי בת וראי והטי אזנך ושכחי עמך ובית אביך', אמר רבי יצחק משל לאחד שהיה עובר ממקום למקום, וראה בירה אחת דולקת אמר תאמר שהבירה זו בלא מנהיג, הציץ עליו בעל הבירה, אמר לו אני הוא בעל הבירה. כך לפי שהיה אבינו אברהם אומר תאמר שהעולם הזה בלא מנהיג, הציץ עליו הקב"ה ואמר לו אני הוא בעל העולם, 'ויתאו המלך יפיך כי הוא אדוניך', 'ויתאו המלך יפיך', ליפותיך בעולם, 'והשתחוי לו', הוי 'ויאמר ה' אל אברם'.

⁹ בראשית רבה ל' י': ולמה אברהם דומה: לאוהבו של מלך, שראה את המלך מהלך במבואות האפילים. הציץ אוהבו והתחיל מאיר עליו דרך החלון. הציץ המלך וראה אותו, אמר לו: עד שאתה מאיר לי דרך החלון – בוא והאר לפני.