הגענו לביטוי האחרון אותו רצינו להבין.
מסקירה ראשונית, ניתן לראות שהביטוי "לדעת את יהוה" הוא בעל משמעות מוסרית. על בני עלי מסופר:
וּבְנֵי עֵלִי בְּנֵי בְלִיָּעַל לֹא יָדְעוּ אֶת-יְהוָה. (שמ"א ב')
כלומר, לו ידעו את יהוה - לא היו בני בליעל.
גם ירמיהו הנביא מתלונן:
מִי-יִתְּנֵנִי בַמִּדְבָּר, מְלוֹן אֹרְחִים, וְאֶעֶזְבָה אֶת-עַמִּי, וְאֵלְכָה מֵאִתָּם: כִּי כֻלָּם מְנָאֲפִים, עֲצֶרֶת בֹּגְדִים. וַיַּדְרְכוּ אֶת-לְשׁוֹנָם קַשְׁתָּם שֶׁקֶר, וְלֹא לֶאֱמוּנָה גָּבְרוּ בָאָרֶץ: כִּי מֵרָעָה אֶל-רָעָה יָצָאוּ וְאֹתִי לֹא-יָדָעוּ, נְאֻם-יְהוָה (ירמיהו ט')
וישעיהו מנבא שבאחרית הימים
לֹא-יָרֵעוּ וְלֹא-יַשְׁחִיתוּ, בְּכָל-הַר קָדְשִׁי: כִּי-מָלְאָה הָאָרֶץ, דֵּעָה אֶת-יְהוָה, כַּמַּיִם, לַיָּם מְכַסִּים (ישעיהו יא')
נראה שיש קשר בין התנהגות נאותה לידיעת יהוה, וירמיהו, באותו פרק, מציין קשר סיבתי:
שִׁבְתְּךָ, בְּתוֹךְ מִרְמָה; בְּמִרְמָה מֵאֲנוּ דַעַת-אוֹתִי, נְאֻם-יְהוָה
המשמעות היא שמתוך שהם יושבים "בתוך מרמה" הם מסרבים (ממאנים) לדעת את יהוה.
מה אם כן המשמעות של לדעת את יהוה. נראה שזה שונה מלדעת שהוא יהוה או לדעת שהוא יהוה אלהים. בני עלי, שהיו כהנים במשכן שילה, בוודאי ידעו רבות על יהוה. הם ידעו שהוא יהוה, הבורא וגם אלהי ישראל שהוציא אותם ממצרים. כלומר הם ידעו עליו אך לא אותו. באותו אופן נכתב על שמואל כאשר האל נגלה אליו לראשונה. שמואל הצעיר לא ידע שזה יהוה, משום ששְׁמוּאֵל, טֶרֶם יָדַע אֶת-יְהוָה; וְטֶרֶם יִגָּלֶה אֵלָיו, דְּבַר-יְהוָה. מן הסתם שמואל כבר ידע רבות על יהוה, מתוקף שהייתו במשכן. אך הוא לא ידע את יהוה. עבור שמואל, לדעת את יהוה פירושו לחוות התגלות, ולפגוש את יהוה באופן ישיר. ללא אותה התגלות, שמואל לא יכול היה להכנס למערכת יחסים קרובה עם יהוה.
הושע בפרק ב', משתמש בביטוי "לדעת את יהוה" כדי לתאר מערכת יחסים אינטימית- מיסטית בין האל לעמו:
וְאֵרַשְׂתִּיךְ לִי, לְעוֹלָם; וְאֵרַשְׂתִּיךְ לִי בְּצֶדֶק וּבְמִשְׁפָּט, וּבְחֶסֶד וּבְרַחֲמִים. וְאֵרַשְׂתִּיךְ לִי, בֶּאֱמוּנָה; וְיָדַעַתְּ, אֶת-יְהוָה
יש לזכור שבתנ"ך "לדעת" הוא ביטוי למימוש הנישואין בין איש לאשה:
וְהָאָדָם, יָדַע אֶת-חַוָּה אִשְׁתּוֹ; וַתַּהַר, וַתֵּלֶד אֶת-קַיִן (בראשית ד')
הַנַּעֲרָ, טֹבַת מַרְאֶה מְאֹד--בְּתוּלָה, וְאִישׁ לֹא יְדָעָהּ (שם כד').
הושע מודיע שהקרבה שישנה באופן טבעי בין הנביא ליהוה, גם אפשרית עבור כל עם ישראל. הוא אמנם משתמש בביטויים נועזים כדי לתאר את אהבת האל לעמו, אך הוא מסתמך על מסורת בעם ישראל. דוד מצווה לשלמה:
וְאַתָּה שְׁלֹמֹה-בְנִי דַּע אֶת-אֱלֹהֵי אָבִיךָ וְעָבְדֵהוּ, בְּלֵב שָׁלֵם וּבְנֶפֶשׁ חֲפֵצָה--כִּי כָל-לְבָבוֹת דּוֹרֵשׁ יְהוָה, וְכָל-יֵצֶר מַחֲשָׁבוֹת מֵבִין: אִם-תִּדְרְשֶׁנּוּ יִמָּצֵא לָךְ, וְאִם-תַּעַזְבֶנּוּ יַזְנִיחֲךָ לָעַד (דב"א כח')
אם מחפשים ודורשים את יהוה, הוא יאפשר לאדם למצוא אותו, ולא רק לדעת עליו אלא לדעת אותו. כל אחד יכול לחפש את יהוה. אמנם אין ערובה לכך שהיחסים יהיו אינטנסיביים ועמוקים כמו עם הנביא או עם ישראל, אך ידיעת יהוה תמיד מבטאת יחס של קירבה. נראה זאת בירמיהו:
הִנֵּה יָמִים בָּאִים נְאֻם-יְהוָה וְכָרַתִּי אֶת-בֵּית יִשְׂרָאֵל וְאֶת-בֵּית יְהוּדָה בְּרִית חֲדָשָׁה. ... נָתַתִּי אֶת-תּוֹרָתִי בְּקִרְבָּם וְעַל-לִבָּם אֶכְתְּבֶנָּה וְהָיִיתִי לָהֶם לֵאלֹהִים וְהֵמָּה יִהְיוּ-לִי לְעָם. וְלֹא יְלַמְּדוּ עוֹד אִישׁ אֶת-רֵעֵהוּ וְאִישׁ אֶת-אָחִיו לֵאמֹר דְּעוּ אֶת-יְהוָה כִּי-כוּלָּם יֵדְעוּ אוֹתִי לְמִקְּטַנָּם וְעַד-גְּדוֹלָם נְאֻם-יְהוָה כִּי אֶסְלַח לַעֲוֹנָם וּלְחַטָּאתָם לֹא אֶזְכָּר-עוֹד. (פרק לא')
אנו לומדים מישעיהו (פרק לט):
כִּי אִם-עֲוֹנֹתֵיכֶם הָיוּ מַבְדִּלִים בֵּינֵכֶם לְבֵין אֱלֹהֵיכֶם וְחַטֹּאותֵיכֶם הִסְתִּירוּ פָנִים מִכֶּם מִשְּׁמוֹעַ.
כאשר יש הסתר פנים אין אפשרות לדעת את יהוה, משום שיחסי הקרבה התמוטטו. כאשר יהוה מוחל על חטאיהם הוא מסיר את החציצה ומאפשר לאדם שוב למצוא אותו - לדעת אותו. זה יקרה כאשר התורה כבר לא תהיה כפויה על האדם אלא תהווה חלק מהטבע שלו. על פי ירמיהו ידיעת יהוה נחשבת לשיא השלמות אנושית בה האדם אף מזדהה עם היעדים של יהוה:
כֹּה אָמַר יְהוָה, אַל-יִתְהַלֵּל חָכָם בְּחָכְמָתוֹ, וְאַל-יִתְהַלֵּל הַגִּבּוֹר, בִּגְבוּרָתוֹ; אַל-יִתְהַלֵּל עָשִׁיר, בְּעָשְׁרוֹ. כִּי אִם-בְּזֹאת יִתְהַלֵּל הַמִּתְהַלֵּל, הַשְׂכֵּל וְיָדֹעַ אוֹתִי--כִּי אֲנִי יְהוָה, עֹשֶׂה חֶסֶד מִשְׁפָּט וּצְדָקָה בָּאָרֶץ: כִּי-בְאֵלֶּה חָפַצְתִּי, נְאֻם-יְהוָה.
בעקבות ירמיהו אנו מבינים שהמצב "לדעת את יהוה" כולל את הפנמת התורה ו"השמתה בקרביים". זוהי מערכת יחסים שמשנה את האדם מהיסוד, ומכאן הקשר להתנהגות נאותה ומוסרית.
סיכום (קצרצר):
כאשר האל נודע לאדם ע"י מעשיו, אז האדם יודע עליו שהוא יהוה או יהוה אלהים.
כאשר האדם מחפש את האל, והאל מאפשר לו למצוא אותו, אז האדם יודע אותו - ונכנס ליחסי קרבה ואהבה בין האל לאדם.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה