בראשית תשע"ו (ב)–חטא עץ הדעת כמהפכה חקלאית.

המשך מהרשומה הקודמת.

למרות שסיפור עץ הדעת מהווה משל ומרובה בתוכן סמלי, נראה שש לו רקע (פרה) היסטורי. בשיעור שהעביר בתש"ע, הרב יואל בן נון הראה בצורה די משכנעת שסיפור גן עדן והגירוש ממנו הוא משל למה שקרה במהפכה החקלאית. "עץ הדעת" עצמו, לפי דעה המובאת בחז"ל (מסכת ברכות, מ, ע"א), היה חיטה, והרב בן-נון מזהה אותו עם "אם החיטה". המהפכה החקלאית לא היתה מאורע בודד, אלא תהליך שבעיצומו בויתה החיטה (נעשתה יותר קלה לקצירה וכד), ובסופו חלק גדול מהאנושות עבר מאורח חיים של ציידים-לקטים לחקלאות.

למרות שאינו מזכירו בשמו, הרב בן נון, מסתמך על מקריו של ג'ארד דיימונד, וביניהם "רובים חיידקים ופלדה". דיימונד בילה זמן רב עם חברות שלא עברו את מלוא התהליך החקלאי. בניגוד לחקלאי, הלקטים הסתמכו לקיומם על מגוון רחב יותר של צמחים ובעלי חיים. בין היתר הם נתנו שם לכל צמח וצמח, כדי להבדיל בין אכיל ללא אכיל, ואף רעיל. הרב בן נון רואה בצדק ,לדעתי, ביכולת זו את אותו שיוּם המוזכר בסיפור עץ הדעת, שהיא הכרה של המציאות על פרטיה.

וַיִּצֶר יְ-הוָה אֱלֹהִים מִן-הָאֲדָמָה כָּל-חַיַּת הַשָּׂדֶה וְאֵת כָּל-עוֹף הַשָּׁמַיִם וַיָּבֵא אֶל-הָאָדָם לִרְאוֹת מַה-יִּקְרָא-לוֹ וְכֹל אֲשֶׁר יִקְרָא-לוֹ הָאָדָם נֶפֶשׁ חַיָּה הוּא שְׁמוֹ.

ועם זאת, הרב בן נון מבין את חטא עץ הדעת בעצם ההכלאה שייצרה את "אם החיטה". לפיכך את ההיגד את ה"כאלוהים" הוא מפרש כמתייחס ליצירתיות (טכנולוגיה) ולאו דווקא למימד המוסרי (בניגוד לרמב"ם ברשומה הקודמת). החטא נעוץ ברצון להיות יצירתי כאלוהים שברא את העולם בפרק א'. ההרחקה מעץ החיים היא, לדידו, אזהרה שבל נתעסק בקוד הגנטי של האדם. ואמנם, ה"דעת" המוזכרת לאחר מכן היא ההתחברות של האדם עם חווה כדי ללדת צאצאים.

אם נבין, כמו הרב אליעזר ברקוביץ, את "אלוהים", כריבונות על האדם, בכל זאת יש לחפש את הבעיה שיצרה המהפכה החקלאית דווקא במישור הערכי וביחסים בין בני אנוש.

פרשת בראשית תשע"ו

דברים שלהלן כבר "מתבשלים" כמה שנים. לאחרונה גם נחשפתי להגותה של חוקרת השפה רבקה שכטר (בלוג שלה), שחידדה לי כמה נקודות.

אֵין אָדָם שַׁלִּיט בָּרוּחַ לִכְלוֹא אֶת הָרוּחַ,
וְאֵין שִׁלְטוֹן בְּיוֹם הַמָּוֶת, וְאֵין מִשְׁלַחַת בַּמִּלְחָמָה,
וְלֹא יְמַלֵּט רֶשַׁע אֶת בְּעָלָיו.
אֶת כָּל זֶה רָאִיתִי וְנָתוֹן אֶת לִבִּי לְכָל מַעֲשֶׂה אֲשֶׁר נַעֲשָׂה תַּחַת הַשָּׁמֶשׁ,
עֵת אֲשֶׁר שָׁלַט הָאָדָם בְּאָדָם לְרַע לוֹ – קהלת ח'

מי האלוהים?

מהו חטא אדם הראשון, שבגינו גורש מגן עדן?

את הרמז ניתן, לדעתי, למצוא בהבדלי שמות בין פרק א' לפרקים ב' וג' בספר בראשית.

בפרק א' בפרשת הבריאה הבורא נקרא פשוט "אלוהים". כבר עמדנו בעבר (בעקבות הרחבת פירושו של הרב אליעזר ברקוביץ , כאן1, כאן2, כאן3 ),שבשפת המקרא "אלוהים" איננו God, אלא מקור סמכות ומוסר – ולכן בהקשר דתי זהו מושא לסגידה – כלומר, אל אישי. לפיכך השימוש הבלעדי בשם אלוהים בפרק הבריאה אומר דרשני, שכן ראוי היה שיהיה שם י-הוה המתאים ליוצר העולם ומחיהו. לפיכך יש לתת את הדעת לכך שלאורך הפרק הבורא מבצע שיפוט מוסרי:

• וַיַּרְא אֱלֹהִים אֶת-הָאוֹר כִּי-טוֹב וַיַּבְדֵּל אֱלֹהִים בֵּין הָאוֹר וּבֵין הַחֹשֶׁךְ.
• וַיִּקְרָא אֱלֹהִים לַיַּבָּשָׁה אֶרֶץ וּלְמִקְוֵה הַמַּיִם קָרָא יַמִּים וַיַּרְא אֱלֹהִים כִּי-טוֹב.
• וְלִמְשֹׁל בַּיּוֹם וּבַלַּיְלָה וּלְהַבְדִּיל בֵּין הָאוֹר וּבֵין הַחֹשֶׁךְ וַיַּרְא אֱלֹהִים כִּי-טוֹב.
• וַיַּעַשׂ אֱלֹהִים אֶת-חַיַּת הָאָרֶץ לְמִינָהּ וְאֶת-הַבְּהֵמָה לְמִינָהּ וְאֵת כָּל-רֶמֶשׂ הָאֲדָמָה לְמִינֵהוּ וַיַּרְא אֱלֹהִים כִּי-טוֹב.
• וַיַּרְא אֱלֹהִים אֶת-כָּל-אֲשֶׁר עָשָׂה וְהִנֵּה-טוֹב מְאֹד וַיְהִי-עֶרֶב וַיְהִי-בֹקֶר יוֹם הַשִּׁשִּׁי.

המטרה של הפרק היא להורות שהמוסר והערכים כבר מוטבעים בבריאה, ושמעשה הבריאה הוא הטוב. לא בכדי המציאות היא דיבורו של אלוהים; פניה אל הזולת .לפיכך, הפרשה הזו לא מתעסקת בפיסיקה או מטפיזיקה, אלא במימד המוסרי של המציאות. יש לתת את הדעת שבבריאה אלוהים מפריד בין יסודות שונים (אור וחושך, יבשה וים, מאורות, ימים), וכן נותן שמות: ויקרא אלוהים…