את הרשומה הקודמת סיימתי עם סקירה קצרה שהציגה את כישלון המלוכה בישראל, שנבעה מהפיכת השלטון למטרה במקום אמצעי. הכישלון הזה לא שייך לעם ישראל בלבד, אלא הוא חלק מדברי ימי כלל האנושות. כבעלי תודעה היסטורית, אפשר לראות בנקל שחיים ברפובליקה עם ממשלה נבחרת עדיפים לאין ערוך על פני מדינות עם שלטון ריכוזי. כזה הוא המצב ב – 200 שנה האחרונות. לא בכדי שבמערב הייתה התפתחות מדינית שביטלה בפועל (דה-פאקטו) את מוסד המלוכה.
לאור זאת יש לשאול שוב: לאור הניסיון המצטבר של האנושות האמנם יש חובה (היום) למנות מלך כפי שהיה נהוג בעבר, על כל גינוניו וסמכויותיו שבכוחן להשחית? האם יש מקום למדינה ריכוזית?
אני מבקש להביא כאן את דברי האברבנאל על פרשת "שופטים". האברבנאל זכה להיות שר במלכויות פורטוגל וספרד והכיר את התנהלותן הקלוקלת מקרוב. לאחר גירוש היהודים משם הוא הגיע לאיטליה ונחשף לניצני הרנסנס ולממשלות רפובליקניות שאינן מלוכניות:
… והנה ראוי שנדע אם המלך הוא דבר הכרחי ומחויב בעם חיוב עצמי או אפשר בלתו. וכבר חשבו הפילוסופים שהוא כן, ושרות מלך לעם בקבוץ המדיני כיחס הלב בגוף הבעל חי שיש לו לב… הנה תהיה באמת מחשבתם בחיוב המלך והכרחיותו כוזבת. לפי שאינו מהבטל שיהיו בעם מנהיגים רבים מתקבצים ומתאחדים ומסכימים בעצה אחת ועל פיהם תהיה ההנהגה והמשפט … למה לא יהיה הנהגותיהם זמניות משנה לשנה, או פחות או יותר, ובהגיע תור שופטים ושוטרים אחרים יקומו תחתיהם ויראו אם הראשונים פשעו באומנותם...
ולמה לא יהיה יכולתם מוגבל ומסודר כפי התורות והמשפטים?... הדין נותן שיחיד ורבים הלכה כרבים, ושיותר קרוב הוא שיפשע ויחטא האדם היחידי במלכות, אם לסכלותו ואם מפני תאוותו או כעסו, משיחטאו אנשים רבים בהוסדם יחד עליו; כי אם היות שאחד מהם יחטא, ימחו בידו, ובהיותם עתידין לתת את הדין אחרי ימים מעטים יהיה מורא בשר ודם עליהם...
ומה לנו להביא על זה טענות שכליות והנה הניסיון גובר על ההיקש, הביטו וראו הארצות שהנהגתם על ידי המלכים, והיום הזה ראינו כמה ארצות שהנהגותיהם ע״י השופטים ומושלים זמניים נבחרים ביניהם, ומלך אלקים עמהם. …
[אפילו] בהיות המלך צדיק תמים, יותר טובה תהיה הנהגת הרבים צדיקים תמימים, כי על כן היה הבית-דין הגדול שבעים איש מזקני ישראל, ואם יהיה המלך רע ואיש מעללים, מעט הרוע יהיה בהיות המנהיגים רבים וזמניים.
האברבנאל דוחה את הספקולציות הפילוסופיות ומביא ראיות להצלחת הרפובליקות. אסור שהמנהיג יתמנה לזמן בלתי קצוב, וכן מנהיג יחיד מועד יותר לחולשותיו כבן אדם. ומכאן גם דעתו שאין מצוות המלכת מלך, אלא היא מצווה התלויה ברצונו של העם – שעליו להמליך מלך שיבחר בו ה':
"ואמרת אשימה עלי מלך ככל הגוים אשר סביבותי" רוצה לומר לא להכרח ולא לצורך כלל כי אם לעשותכם כמעשה הגוים, וזכר שכאשר יקרה זה לא ימליכו המלך ההוא כרצונם כי אס אשר יבחר ח׳ בו מקרב אחיהם וזהו עצם המצוה
ואמתתה, רוצה לומד שום תשים עליך מלך מקרב אחיך לא שיצוה אותם שישאלוהו, כי אם שכאשר ישאלו אותם מרצונם לא יבחרוהו מעצמם כי אם אשר יבחר ה׳ מקרב אחיהם, ולפי זה יהיה ענין המלך מצות עשה תלויה בדבר הרשות, כאומר כאשר תרצה לעשות כן עם היותו בלתי ראוי, אל תעשה אותו כי אם בזה האופן. והוא דומה לפרשת כי תצא למלחמה על אויביך וגו׳ [אשת יפת תואר].
ומה לגבי מדיניות הפנים וחקיקה?
וג״כ לא היו צריכים למלך להנהגת התורות והנימוסים כי תורה צוה לנו משה וגו'. וצוה הוא יתברך (פ׳ ואתחנן) לא תוסיפו על הדבר וגו', ראה למדתי אתכם חקים ומשפטים כאשר צוני ה׳ אלהי, ומי גוי גדול אשר לו אלהים קרובים וגו', ומי גוי גדול אשר לו חקים ומשפטים צדיקים וגו', ולא היה ביד מלך ישראל לחדש דבר בתורה לא לגרוע ממנה, וכמ״ש
עליו ולבלתי סור מן המצוה ימין ושמאל, וגם כן לא היה המלך צריך בישראל להכות ולהעניש פעמים לצורך השעה, שזה מסרו הקב״ה לב״ד הגדול מהם הסנהדרין כמו שפי׳ בפ׳ כי יפלא.
מאחר ולעם ישראל יש חוקה, אין בסמכותו של המלך לשנות אותה, והוא אף כפוף אליה. משמע שהסנהדרין מספיקה כדי להשליט ולכפות את החוקה על העם.
אנו רואים שהאברבנאל הולך בדרך הראשונים, ומפעיל כאן את ניסיונו ושיקול דעתו כדי לפרש את דיני התורה על מנת שיהיו חֻקִּים וּמִשְׁפָּטִים צַדִּיקִם.
סיכום
המטרה (וההצדקה) המנחה את קיומו של עם ישראל הינה חיים לאומיים לאור "דעת ה'": חיים של חסד, משפט וצדקה. המטרה מתמצת במושג "ממלכת כהנים וגוי קדוש". מכאן נובעת כביכול ההוראה להמליך מלך כדי לאחד את העם מעל הרמה השבטית.
מצד שני ישנו יחס שנוי למלוכה, שכן שני הסמכות העליונה היא של ה' באמצעות נביאיו. קיים יחס חשדני למדי כלפי מוסד המלוכה והסמכות היתרה שהוא מפקיד בידי בשר ודם. שמואל הנביא חושש שהדרישה להמליך מלך צופנת בחובה את הרצון להתנער מאחריות המוסרית של כל איש ישראל.
כדי לרסן את כוחו של המלך מוטלות עליו מגבלות כדי לקיים מה שנראה בשפתנו "שלטון מוגבל": להימנע מהעצמה צבאית מיותרת, מקשרים דיפלומטיים ענפים מדי, ואגירת עושר שמעמיסה מסים על האוכלוסייה. ועם זאת, מוסד המלוכה בעם ישראל נכשל כפי שקרה כמעט בכל עולם. ממוסד שמשרת את העם הוא הפך למטרה בפני עצמה ושיעבד את העם למלך. באמצעותו התאפשר שעבוד תרבותי של מלכות יהודה לאשור ולבבל.
לאור ההיסטוריה הזאת, האברבנאל מציע פרשנות, שעל פיה מוסד המלוכה איננו חובה אלא רשות, בתגובה לדרישתו (השגויה) של העם. ההיסטוריה הקרובה (לפחות 200 שנה אחרונות) מעידה שרפובליקה ודמוקרטיה עדיפות לאזרחים על פני מוסדות ריכוזיים. השלטון המוגבל מושג באמצעות מוסדות פרלמנטריים נבחרים(שחבריהם מאזנים אחד את השני) וכהונה זמנית של המנהיג (שאף נדרש לתת דין וחשבון על מחדליו) – וכל זאת תחת כפיפות לחוקה – ובאמצעותה לה'.
בתחילת הסדרה דמיתי את הפקדת סמכויות נרחבות בידי המדינה ל"גשמי קיץ". תחילה הגשמים נראים כברכה, אך בסוף הם הופכים את מאמציו של האדם לתוהו:
וַיֹּאמֶר זֶה יִהְיֶה מִשְׁפַּט הַמֶּלֶךְ אֲשֶׁר יִמְלֹךְ עֲלֵיכֶם אֶת-בְּנֵיכֶם יִקָּח וְשָׂם לוֹ בְּמֶרְכַּבְתּוֹ וּבְפָרָשָׁיו וְרָצוּ לִפְנֵי מֶרְכַּבְתּוֹ. וְלָשׂוּם לוֹ שָׂרֵי אֲלָפִים וְשָׂרֵי חֲמִשִּׁים וְלַחֲרֹשׁ חֲרִישׁוֹ וְלִקְצֹר קְצִירוֹ וְלַעֲשׂוֹת כְּלֵי-מִלְחַמְתּוֹ וּכְלֵי רִכְבּוֹ. וְאֶת-בְּנוֹתֵיכֶם יִקָּח לְרַקָּחוֹת וּלְטַבָּחוֹת וּלְאֹפוֹת. וְאֶת-שְׂדוֹתֵיכֶם וְאֶת-כַּרְמֵיכֶם וְזֵיתֵיכֶם הַטּוֹבִים יִקָּח וְנָתַן לַעֲבָדָיו. וְזַרְעֵיכֶם וְכַרְמֵיכֶם יַעְשֹׂר וְנָתַן לְסָרִיסָיו וְלַעֲבָדָיו. וְאֶת-עַבְדֵיכֶם וְאֶת-שִׁפְחוֹתֵיכֶם וְאֶת-בַּחוּרֵיכֶם הַטּוֹבִים וְאֶת-חֲמוֹרֵיכֶם יִקָּח וְעָשָׂה לִמְלַאכְתּוֹ. צֹאנְכֶם יַעְשֹׂר וְאַתֶּם תִּהְיוּ-לוֹ לַעֲבָדִים. וּזְעַקְתֶּם בַּיּוֹם הַהוּא מִלִּפְנֵי מַלְכְּכֶם אֲשֶׁר בְּחַרְתֶּם לָכֶם וְלֹא-יַעֲנֶה ה' אֶתְכֶם בַּיּוֹם הַהוּא.
וְלֹא תָּסוּרוּ כִּי אַחֲרֵי הַתֹּהוּ אֲשֶׁר לֹא-יוֹעִילוּ וְלֹא יַצִּילוּ כִּי-תֹהוּ הֵמָּה. כִּי לֹא-יִטֹּשׁ ה' אֶת-עַמּוֹ בַּעֲבוּר שְׁמוֹ הַגָּדוֹל כִּי הוֹאִיל ה' לַעֲשׂוֹת אֶתְכֶם לוֹ לְעָם
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה