Blogger Tips and TricksLatest Tips And TricksBlogger Tricks

יום שני, 9 במאי 2011

לשם יחוד קוב"ה ושכינתא

יש הנוהגים לומר את הנוסח "לשם יחוד קודשא בריך הוא ושכינתא..." לפני עשיית כל מצווה. בימי ספירת העומר, הנוסחה הקבלית הזאת מופיעה בכל הסידורים ה'רגילים', וגם אלו שלא נוהגים על פי הקבלה אומרים אותה.
היתה תקופה די שלא אמרתי את הנוסח כלל. הפירוש הפשוט של לאחד את הקב"ה - האלוהים המופשט -  עם שכינתו - כנסת ישראל נראה בעיני בעייתי, בלשון מעטה*.  שהרי אני אמון על שיטות הראשונים כפי שהבאתי אותם ברשומה על שילוח הקן. הטעם העיקרי לצוות הינו חינוך האדם, או "צירף הבריות" בלשון חז"ל. הרמב"ם הדגיש ביתר שאת שהמצוות גם מקנות דעות נכונות ותפקידן בין היתר להרחיק את האדם מאלילות. הרמב"ן סיכם זאת בפירושו:
או מה איכפת לו בין אוכל טהורות והם המאכלים המותרים, לאוכל טמאות והם המאכלים האסורים, שאמרה בהם התורה (ויקרא יא כח) טמאים המה לכם, ורמז שהוא להיותנו נקיי הנפש חכמים משכילי האמת. ואמרם אם חכמת חכמת לך, הזכירו כי המצות המעשיות כגון שחיטת הצואר ללמדנו המדות הטובות,והמצות הגזירות הגדורות במינין לזקק את נפשותינו, כמו שאמרה תורה (שם כ כה) ולא תשקצו את נפשותיכם בבהמה ובעוף ובכל אשר תרמוש האדמה אשר הבדלתי לכם לטמא, א"כ כלם לתועלתנו בלבד. וזה כמו שאמר אליהוא (איוב לה ו) אם חטאת מה תפעל בו ורבו פשעיך מה תעשה לו, ואמר (שם פסוק ז) או מה מידך יקח. וזה דבר מוסכם בכל דברי רבותינו.
וכן אמר בתורה (לעיל י יג) לטוב לך, כאשר פירשתי (שם פסוק יב), וכן ויצונו ה' לעשות את כל החקים האלה ליראה את ה' אלהינו לטוב לנו כל הימים (לעיל ו כד). והכוונה בכלם לטוב לנו, ולא לו יתברך ויתעלה, אבל כל מה שנצטוינו שיהיו בריותיו צרופות ומזוקקות בלא סיגי מחשבות רעות ומדות מגונות:
הרמב"ן חזר והדגיש בשם חז"ל שהמצוות לא פועלות על אלוהים. ועל כן מה הצורך של אלהים להתאחד עם זולתו (ראו הסבר פשטני כאן ללא שימת לב לבעייה), וכיצד זה שהמצוות בכלל פועלות מחוץ למסגרת האנושית?

והנה, לאחרונה ראיתי תשובה (ישנה יחסית) של הרב אורי שרקי על משמעות הנוסח, וכך הוא ענה:
הכוונה היא שהמגמה האלוהית המתגלה בכללות הבריאה, המכונה "קודשא בריך הוא" מתאחדת עם המגמה האלוהית המתגלה בכנסת ישראל, הנקראת "שכינתיה"
התשובה הזאת הזכירה לי את מה שלמדנו ברשומות האחרונות, שבמקרא (ונראה שאף בחז"ל) מכירים בשתי הופעות של אלוהים. משמעות שם הוי"ה הוא קודם כל מנהיג העולם או ה'טבע', כאשר החידוש הוא, שישנה גם הנהגה אנושית מוסרית במציאות המתגלה בישראל, ולשתיהן מקור אחד. אני משער שאת הרעיון הנ"ל הזה שאב הרב שרקי מהגותו של הרב קוק.
בספרו 'עולת ראי"ה', פרק ב' (על הציצית) הרב קוק מבאר את הנוסח כך:
המחשבות, הרצונות והשאיפות, הנובעים מהמעין העליון של אור החיים האלהיים במדתם העליונה האין-סופית, המתעלית מכל גבול וסדר של מהות עולמית, חיים הן בקרבנו ומנשאים את נשמתנו למרום החופש העליון, לההתעודדות המאושרה המתעלה מכל רעיון ומכל הקצבה מחשבתית, וק"ו מכל סדר מדותי ומכל תכונה מעשית.
עד כאן הכרת שם הוי"ה (הקב"ה) המושכת את האדם מחוץ לגבולותיו ומתנשאת מעל כל מערכת אנושית.הקב"ה הוא השם שבו השתמשו חז"ל כדי לציין את ה'. מאחר וזהו "שם" הרי שהוא מתאר את הבנתם אותו שעל פי הרב קוק זהו בעיקר כח הבריאה והחיים. אמנם הוא ה'טבע' ומקור כל התופעות, אך באותה מידה הוא רם ונשגב; אף ראינו שבמקרא הוא ניכר באדישות כלפי האדם וצרכיו.
מכאן והלאה, ההתגלות בתוך החיים האנושיים:
והנה הם פוגשים בקרבנו את הנטיות המקוצבות, המתאימות לסדרים מעשיים ומעמדים מסודרים, המתאימים לצרכי חיי הגוף והנפש, בהתקשרם לעולמם המיוחד.
מכאן הרב קוק עובר לטעמי המצוות:
ושני פארי ההופעות מתאגדים הם ביחד ע"י פעולתנו המעשית במפעלי המצות, שיסודם החבוי העליון הוא הארת הרצון, המתעלה מכל גבול וסדר עולם, המעדן בהשפעתו את כל אורי החיים המוגבלים בכל מלא עולמים. התכונות הללו, שיש לכל אחת מהלך מיוחד, האחת להרחבה של אין קץ, והשנית להגבלה והערכה מקוצבת,הנן מתאחדות ע"י המעשה של המצוה, שהיא מאחדת גבהי שמים עם תחתיות ארץ, שמים עם תחתיות ארץ, ובזה מתבסמות כל הנשמות, העורגות להתאמה של החיים היותר פנימיים אשר בכל מלא עולמים, ואור החיים שבכל היקום הולך ומתעלה ע"י ההתאחדות הזאת, שמקור הברכה, הקדושה והתפארת, הוא מתאחד עם היסוד העולמי, המקבל אל תוכו את כל עדנת ברכת שמים, להשכין בעולמים את האור של נשמת אלהים חיים.
בלשונו המיוחדת הרב קוק חוזר על הטעם העיקרי של המצוות כפי שהראשונים הבינו אותם, והוא זיכוך האדם ודבקותו באלוהים בכל רבדי חייו הפרטיים והלאומיים. ללא המצוות לאדם היתה נטייה לברוח מהעולם ולחפש את אלוהים מחוץ למסגרות אנושיות. המצוות הן אלו שמכריחות אותו להישאר בחברה ולצקת את האידיאלים שלו למעשים.  בכתביו האחרים הרב קוק שם דגש על החיים הלאומיים שרק הם יכולים להקיף את כל הווית האדם. לפיכך כנסת ישראל היא היא ההתגלמות השכינה, והיא תלויה בפעולות בני האדם שמכירים את תפקידם המוסרי בעולם.


______________________
*כידוע, אף ה"נודע ביהודה" הסתייג מאמירת הנוסח. ראו כאן ודבריו הברורים:
ולדעתי זה רעה חולה בדורנו ועל הדורות שלפני זמננו שלא ידעו מנוסח זה ולא אמרוהו והיה /והיו/ עמלים כל ימיהם בתורה ובמצות הכל ע"פ התורה וע"פ הפוסקים אשר דבריהם נובעים ממקור מים חיים ים התלמוד עליהם נאמר תומת ישרים תנחם והם הם אשר עשו פרי למעלה וגדול מעל שמים חסדם. אבל בדורנו הזה כי עזבו את תורת ה' ומקור מים חיים שני התלמודים בבלי וירושלמי לחצוב להם בורות נשברים ומתנשאים ברום לבבם כל אחד אומר אנכי הרואה ולי נפתחו שערי שמים ובעבורי העולם מתקיים אלו הם מחריבי הדור. ועל הדור היתום הזה אני אומר ישרים דרכי ה' וצדיקים ילכו בהם וחסידים יכשלו בם. והרבה היה לי לדבר מזה אבל כשם שמצוה לומר דבר הנשמע כך מצוה שלא לומר דבר שאינו נשמע וה' ירחם עלינו.

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה

מבקרים/visitors

וְהַחָכְמָה, מֵאַיִן תִּמָּצֵא; וְאֵי זֶה, מְקוֹם בִּינָה.
אֱלֹהִים, הֵבִין דַּרְכָּהּ; וְהוּא, יָדַע אֶת-מְקוֹמָהּ.
אָז רָאָהּ, וַיְסַפְּרָהּ; הֱכִינָהּ, וְגַם-חֲקָרָהּ.
וַיֹּאמֶר, לָאָדָם--הֵן יִרְאַת אֲדֹנָי, הִיא חָכְמָה; וְסוּר מֵרָע בִּינָה. (איוב כח')

Favicon

Favicon