Blogger Tips and TricksLatest Tips And TricksBlogger Tricks

יום ראשון, 14 בספטמבר 2008

ידיעת האל (3) - לדעת כי הוא יהוה אלהים

ב. לדעת שיהוה הוא אלהים [המשך מידיעת האל (2)]

בתחילת שליחותו, משה נשלח אל בני ישראל ובפיו הבשורה הבאה:

וְלָקַחְתִּי אֶתְכֶם לִי לְעָם וְהָיִיתִי לָכֶם לֵאלֹהִים וִידַעְתֶּם כִּי אֲנִי יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם הַמּוֹצִיא אֶתְכֶם מִתַּחַת סִבְלוֹת מִצְרָיִם (שמות ו')

כאשר בני ישראל התלוננו במדבר וביקשו מים משה ענה להם:

שָׁמַעְתִּי, אֶת-תְּלוּנֹּת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל--דַּבֵּר אֲלֵהֶם לֵאמֹר בֵּין הָעַרְבַּיִם תֹּאכְלוּ בָשָׂר, וּבַבֹּקֶר תִּשְׂבְּעוּ-לָחֶם; וִידַעְתֶּם, כִּי אֲנִי יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם (שמות טז').

כמו מקודם ניתן לזהות את הכלל, שנראה הפוך מ"לדעת שהוא יהוה". ישנו ניגוד מובהק בין הפסוקים הקודרים ביחזקאל, בהם הנביא מתאר את חמת הזעם שעל ידיה מגיעה אל האדם הידיעה "אני יהוה", לבין המלים הרכות בהן האל מבטיח לבני ישראל כי הוא יקח אותם לעם, והוציאם ממצרים על מנת לשכון ביניהם. כך גם כאשר בני ישראל מתלוננים בגלוי כנגד משה, ובמרומז כנגד האל, הוא ממלא את משאלותיהם ומאכיל אותם במן ושליו. כל זאת על מנת שידעו כי "אני יהוה אלהיכם".

אם כן, יהיה זה נכון לומר שכאשר האל מגלה את עוצמתו ואדנותו על אדם וטבע, בריחוק מהם (טרנסצנדנטי) הוא נודע כ"יהוה". לעומת זאת, כאשר הוא משגיח על האדם, קרוב אליו ושוכן בתוכו, הרי הוא "יהוה אלהיכם". הרעיון מקבל חיזוק מסוף ספר דברים שם מזכיר משה לעם איך האל דאג להם במדבר:
וָאוֹלֵךְ אֶתְכֶם אַרְבָּעִים שָׁנָה בַּמִּדְבָּר לֹא-בָלוּ שַׂלְמֹתֵיכֶם מֵעֲלֵיכֶם וְנַעַלְךָ לֹא-בָלְתָה מֵעַל רַגְלֶךָ. לֶחֶם לֹא אֲכַלְתֶּם וְיַיִן וְשֵׁכָר לֹא שְׁתִיתֶם לְמַעַן תֵּדְעוּ כִּי אֲנִי יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם. (דברים כט')

מעצם העובדה שההשגחה קיימה אותם במדבר ניתנת להם הידיעה, לא שהוא יהוה, אלא שהוא יהוה אלהיהם.

נתבונן בשני פסוקים ביחזקאל:
וְהָאָרֶץ הַנְּשַׁמָּה תֵּעָבֵד תַּחַת אֲשֶׁר הָיְתָה שְׁמָמָה לְעֵינֵי כָּל-עוֹבֵר. וְאָמְרוּ הָאָרֶץ הַלֵּזוּ הַנְּשַׁמָּה הָיְתָה כְּגַן-עֵדֶן וְהֶעָרִים הֶחֳרֵבוֹת וְהַנְשַׁמּוֹת וְהַנֶּהֱרָסוֹת בְּצוּרוֹת יָשָׁבוּ. וְיָדְעוּ הַגּוֹיִם אֲשֶׁר יִשָּׁאֲרוּ סְבִיבוֹתֵיכֶם כִּי אֲנִי יְהוָה בָּנִיתִי הַנֶּהֱרָסוֹת נָטַעְתִּי הַנְּשַׁמָּה אֲנִי יְהוָה דִּבַּרְתִּי וְעָשִׂיתִי. (יחזקאל לו')
וְנָתַתִּי אֶת-כְּבוֹדִי בַּגּוֹיִם וְרָאוּ כָל-הַגּוֹיִם אֶת-מִשְׁפָּטִי אֲשֶׁר עָשִׂיתִי וְאֶת-יָדִי אֲשֶׁר-שַׂמְתִּי בָהֶם. וְיָדְעוּ בֵּית יִשְׂרָאֵל כִּי אֲנִי יְהוָה אֱלֹהֵיהֶם מִן-הַיּוֹם הַהוּא וָהָלְאָה...וְיָדְעוּ כִּי אֲנִי יְהוָה אֱלֹהֵיהֶם בְּהַגְלוֹתִי אֹתָם אֶל-הַגּוֹיִם וְכִנַּסְתִּים עַל-אַדְמָתָם וְלֹא-אוֹתִיר עוֹד מֵהֶם שָׁם. וְלֹא-אַסְתִּיר עוֹד פָּנַי מֵהֶם אֲשֶׁר שָׁפַכְתִּי אֶת-רוּחִי עַל-בֵּית יִשְׂרָאֵל נְאֻם אֲדֹנָי יְהוִה. (שם לט').
שני הפסוקים בעלי הנימה השונה אם כי שניהם דנים באותו נושא, והוא גאולת ישראל. בראשון, האל נודע כיהוה לעיני הגויים אשר צופים בגאולה מהצד. בשני, ישראל מבינים שיהוה הוא אלהיהם, למרות ש"נתתי את כבודי בגויים". זאת משום ש"אלהיהם" הוא זה שדואג להם.
כאשר יהושע מצווה את העם על שתים-עשרה האבנים שהוקמו בגילגל, הוא אומר:
וְהוֹדַעְתֶּם אֶת-בְּנֵיכֶם לֵאמֹר בַּיַּבָּשָׁה עָבַר יִשְׂרָאֵל אֶת-הַיַּרְדֵּן הַזֶּה. אֲשֶׁר-הוֹבִישׁ יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם אֶת-מֵי הַיַּרְדֵּן מִפְּנֵיכֶם עַד-עָבְרְכֶם כַּאֲשֶׁר עָשָׂה יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם לְיַם-סוּף אֲשֶׁר-הוֹבִישׁ מִפָּנֵינוּ עַד-עָבְרֵנוּ. לְמַעַן דַּעַת כָּל-עַמֵּי הָאָרֶץ אֶת-יַד יְהוָה כִּי חֲזָקָה הִיא לְמַעַן יְרָאתֶם אֶת-יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם כָּל-הַיָּמִים. (יהושע ד')
הנס מתואר פה על משמעותו לעם ישראל שנגאל. עבור עמים אחרים זהו גילוי כוחו של יהוה, אך עבור ישראל זוהי הודעה שיהוה הוא אלוהיהם. תיאור דומה ניתן למצוא בישעיהו. הנבואה פונה אל כורש, משיח ה':
אֲנִי לְפָנֶיךָ אֵלֵךְ וַהֲדוּרִים אֲיַשֵּׁר דַּלְתוֹת נְחוּשָׁה אֲשַׁבֵּר וּבְרִיחֵי בַרְזֶל אֲגַדֵּעַ. וְנָתַתִּי לְךָ אוֹצְרוֹת חֹשֶׁךְ וּמַטְמֻנֵי מִסְתָּרִים לְמַעַן תֵּדַע כִּי-אֲנִי יְהוָה הַקּוֹרֵא בְשִׁמְךָ אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל. לְמַעַן עַבְדִּי יַעֲקֹב וְיִשְׂרָאֵל בְּחִירִי וָאֶקְרָא לְךָ בִּשְׁמֶךָ אֲכַנְּךָ וְלֹא יְדַעְתָּנִי. (ישעיהו מה')
כורש הוא חלק מתוכנית אלקית, וע"מ שימלא את תפקידו האל מכניע את אויביו. כך כורש לומד את כוחו של יהוה. אך מאחר וכל זה נעשה עבור ישראל, הרי שגם נודע לו שיהוה הוא "אלהי ישראל".
גם ביחזקאל יש נבואה בה שני הביטוים מופיעים בהקשר המתאים להם:
וְנָתַן עֵץ הַשָּׂדֶה אֶת-פִּרְיוֹ וְהָאָרֶץ תִּתֵּן יְבוּלָהּ וְהָיוּ עַל-אַדְמָתָם לָבֶטַח וְיָדְעוּ כִּי-אֲנִי יְהוָה בְּשִׁבְרִי אֶת-מֹטוֹת עֻלָּם וְהִצַּלְתִּים מִיַּד הָעֹבְדִים בָּהֶם. וְלֹא-יִהְיוּ עוֹד בַּז לַגּוֹיִם וְחַיַּת הָאָרֶץ לֹא תֹאכְלֵם וְיָשְׁבוּ לָבֶטַח וְאֵין מַחֲרִיד. וַהֲקִמֹתִי לָהֶם מַטָּע לְשֵׁם וְלֹא-יִהְיוּ עוֹד אֲסֻפֵי רָעָב בָּאָרֶץ וְלֹא-יִשְׂאוּ עוֹד כְּלִמַּת הַגּוֹיִם. וְיָדְעוּ כִּי אֲנִי יְהוָה אֱלֹהֵיהֶם אִתָּם וְהֵמָּה עַמִּי בֵּית יִשְׂרָאֵל נְאֻם אֲדֹנָי יְהוִה. (יחזקאל לד')
גם כאן, שני מופעים של האל מודיעים כי הוא יהוה והוא "יהוה אלהים", בהקשר של גאולת ישראל. לעיני העמים הוא יהוה; לעיני ישראל הוא יהוה אלהיהם.
נמשיך לבחון עוד פסוקים:
אֲנִי יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם בְּחֻקּוֹתַי לֵכוּ וְאֶת-מִשְׁפָּטַי שִׁמְרוּ וַעֲשׂוּ אוֹתָם. וְאֶת-שַׁבְּתוֹתַי קַדֵּשׁוּ וְהָיוּ לְאוֹת בֵּינִי וּבֵינֵיכֶם לָדַעַת כִּי אֲנִי יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם. וַיַּמְרוּ-בִי הַבָּנִים בְּחֻקּוֹתַי לֹא-הָלָכוּ וְאֶת-מִשְׁפָּטַי לֹא-שָׁמְרוּ לַעֲשׂוֹת אוֹתָם אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה אוֹתָם הָאָדָם וָחַי בָּהֶם אֶת-שַׁבְּתוֹתַי חִלֵּלוּ וָאֹמַר לִשְׁפֹּךְ חֲמָתִי עֲלֵיהֶם לְכַלּוֹת אַפִּי בָּם בַּמִּדְבָּר. וַהֲשִׁבֹתִי אֶת-יָדִי וָאַעַשׂ לְמַעַן שְׁמִי לְבִלְתִּי הֵחֵל לְעֵינֵי הַגּוֹיִם אֲשֶׁר-הוֹצֵאתִי אוֹתָם לְעֵינֵיהֶם. גַּם-אֲנִי נָשָׂאתִי אֶת-יָדִי לָהֶם בַּמִּדְבָּר לְהָפִיץ אֹתָם בַּגּוֹיִם וּלְזָרוֹת אוֹתָם בָּאֲרָצוֹת. יַעַן מִשְׁפָּטַי לֹא-עָשׂוּ וְחֻקּוֹתַי מָאָסוּ וְאֶת-שַׁבְּתוֹתַי חִלֵּלוּ וְאַחֲרֵי גִּלּוּלֵי אֲבוֹתָם הָיוּ עֵינֵיהֶם. וְגַם-אֲנִי נָתַתִּי לָהֶם חֻקִּים לֹא טוֹבִים וּמִשְׁפָּטִים לֹא יִחְיוּ בָּהֶם. וָאֲטַמֵּא אוֹתָם בְּמַתְּנוֹתָם בְּהַעֲבִיר כָּל-פֶּטֶר רָחַם לְמַעַן אֲשִׁמֵּם לְמַעַן אֲשֶׁר יֵדְעוּ אֲשֶׁר אֲנִי יְהוָה. (שם כ')
המצוות עצמן הן האות והכלי לביטוי השגחתו של האל על בני ישראל ולכן הן הסימן לכך שהוא "יהוה אלהים". כאשר דוחים את המצוות ומבטלים את האות, ההשגחה נסוגה והאל "חוזר" להיות "יהוה" בלבד. בקטע זה יש גם רמז להדדיות ביחסים בין האל לעם, כביכול היותו אלהים גם תלויה במעשי האדם.

(לניתוח הביטוי ההכרזתי "אני יהוה אלוהיכם" שמופיע בתחילת הקטע, אני מפנה לספרו של הרב ברקוביץ, Man and God, עמ' 34- 49, המסקנות דומות למה שהבאנו כאן. ענינו הוא שהמצוות הן אכן אמצעי להשגחתו של האל בדאגתו למוסריות ולסולידריות של העם. הרב ברקוביץ גם מבאר את הביטוי: "להיות לאלהים" בעמ' 49 – 54. תמציתו הביטוי הוא כניסה לתוך או חידוש מערכת יחסים אינטימית בין האדם לאל).

עד כאן ראינו שעל בני ישראל לחיות במודעות שיהוה הוא האלהים. עם זאת השאיפה היא שכל האנושות תכיר בעובדה זאת:
וְיִהְיוּ דְבָרַי אֵלֶּה אֲשֶׁר הִתְחַנַּנְתִּי לִפְנֵי יְהוָה קְרֹבִים אֶל-יְהוָה אֱלֹהֵינוּ יוֹמָם וָלָיְלָה לַעֲשׂוֹת מִשְׁפַּט עַבְדּוֹ וּמִשְׁפַּט עַמּוֹ יִשְׂרָאֵל דְּבַר-יוֹם בְּיוֹמוֹ. לְמַעַן דַּעַת כָּל-עַמֵּי הָאָרֶץ כִּי יְהוָה הוּא הָאֱלֹהִים אֵין עוֹד. (מל"א כ').
לְמַעַן עַבְדִּי יַעֲקֹב וְיִשְׂרָאֵל בְּחִירִי וָאֶקְרָא לְךָ בִּשְׁמֶךָ אֲכַנְּךָ וְלֹא יְדַעְתָּנִי. אֲנִי יְהוָה וְאֵין עוֹד זוּלָתִי אֵין אֱלֹהִים אֲאַזֶּרְךָ וְלֹא יְדַעְתָּנִי. לְמַעַן יֵדְעוּ מִמִּזְרַח-שֶׁמֶשׁ וּמִמַּעֲרָבָה כִּי-אֶפֶס בִּלְעָדָי אֲנִי יְהוָה וְאֵין עוֹד. יוֹצֵר אוֹר וּבוֹרֵא חֹשֶׁךְ עֹשֶׂה שָׁלוֹם וּבוֹרֵא רָע אֲנִי יְהוָה עֹשֶׂה כָל-אֵלֶּה כִּי כֹה אָמַר-יְהוָה בּוֹרֵא הַשָּׁמַיִם הוּא הָאֱלֹהִים יֹצֵר הָאָרֶץ וְעֹשָׂהּ הוּא כוֹנְנָהּ לֹא-תֹהוּ בְרָאָהּ לָשֶׁבֶת יְצָרָהּ אֲנִי יְהוָה וְאֵין עוֹד. לֹא בַסֵּתֶר דִּבַּרְתִּי בִּמְקוֹם אֶרֶץ חֹשֶׁךְ לֹא אָמַרְתִּי לְזֶרַע יַעֲקֹב תֹּהוּ בַקְּשׁוּנִי אֲנִי יְהוָה דֹּבֵר צֶדֶק מַגִּיד מֵישָׁרִים. הִקָּבְצוּ וָבֹאוּ הִתְנַגְּשׁוּ יַחְדָּו פְּלִיטֵי הַגּוֹיִם לֹא יָדְעוּ הַנֹּשְׂאִים אֶת-עֵץ פִּסְלָם וּמִתְפַּלְלִים אֶל-אֵל לֹא יוֹשִׁיעַ. הַגִּידוּ וְהַגִּישׁוּ אַף יִוָּעֲצוּ יַחְדָּו מִי הִשְׁמִיעַ זֹאת מִקֶּדֶם מֵאָז הִגִּידָהּ הֲלוֹא אֲנִי יְהוָה וְאֵין-עוֹד אֱלֹהִים מִבַּלְעָדַי אֵל-צַדִּיק וּמוֹשִׁיעַ אַיִן זוּלָתִי. פְּנוּ-אֵלַי וְהִוָּשְׁעוּ כָּל-אַפְסֵי-אָרֶץ כִּי אֲנִי-אֵל וְאֵין עוֹד. בִּי נִשְׁבַּעְתִּי יָצָא מִפִּי צְדָקָה דָּבָר וְלֹא יָשׁוּב כִּי-לִי תִּכְרַע כָּל-בֶּרֶךְ תִּשָּׁבַע כָּל-לָשׁוֹן. אַךְ בַּיהוָה לִי אָמַר צְדָקוֹת וָעֹז עָדָיו יָבוֹא וְיֵבֹשׁוּ כֹּל הַנֶּחֱרִים בּוֹ. בַּיהוָה יִצְדְּקוּ וְיִתְהַלְלוּ כָּל-זֶרַע יִשְׂרָאֵל. (ישעיהו מה').

בקטע האחרון, האל קורא לכורש על מנת שכל העולם ילמד כי יהוה הוא האלקים. עוד נראה כי "יהוה בורא השמיים" מקביל ליוצר הארץ, בעוד "הוא האלהים" מקביל ללא לתהו בראה, לשבת יצרה – גילוי של דאגה לאנושות כולה.

הבאנו כאן רק תמצית, אך לכל אורך המקרא נראה את הכלל הבא:

גילוי טרנסצנדנטי = לדעת כי הוא יהוה.

גילוי אימננטי (נוכח וקרוב לאדם) = לדעת כי הוא יהוה אלהים.

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה

מבקרים/visitors

וְהַחָכְמָה, מֵאַיִן תִּמָּצֵא; וְאֵי זֶה, מְקוֹם בִּינָה.
אֱלֹהִים, הֵבִין דַּרְכָּהּ; וְהוּא, יָדַע אֶת-מְקוֹמָהּ.
אָז רָאָהּ, וַיְסַפְּרָהּ; הֱכִינָהּ, וְגַם-חֲקָרָהּ.
וַיֹּאמֶר, לָאָדָם--הֵן יִרְאַת אֲדֹנָי, הִיא חָכְמָה; וְסוּר מֵרָע בִּינָה. (איוב כח')

Favicon

Favicon