דבר ה' זו הלכה

ת"ר כשנכנסו רבותינו לכרם ביבנה אמרו עתידה תורה שתשתכח מישראל שנאמר (עמוס ח, יא) הנה ימים באים נאם ה' אלהים והשלחתי רעב בארץ לא רעב ללחם ולא צמא למים כי אם לשמוע את דברי ה' וכתיב (עמוס ח, יב) ונעו מים עד ים ומצפון ועד מזרח ישוטטו לבקש את דבר ה' ולא ימצאו

דבר ה' זו הלכה
דבר ה' זה הקץ
דבר ה' זו נבואה (שבת קל"ח ע"ב)

ממש לפני שמחת תורה היה לי את העונג הצרוף להקשיב לראיון של משה קופל Moshe Koppel בפודקאסט המעולה 18Forty. משה התארח כמומחה לבינה מלאכותית (הוא עצמו טוען שזה כשלעצמו מושג בעייתי ועדיף לכנותה מודל שפה LLM ואכמ"ל).

הנושא היה הכנסת טכנולוגית הב"מ לתוך עולם התורה. הב"מ בהחלט יכולה לעזור ללמוד, ולקשר בין טקסטים, לבדוק גרסאות ולהראות איך רעיונות מתפתחים לאורך הדורות. בלחיצת כפתור אפשר לקמפל דף מקורות לשיחת השבת הקרובה. היום תוכנות אופטיות OCR יודעות לפענח כתב בלתי קריא ואח"כ לפסק ולנקד אותו.
יומא טבא לרבנן.
אבל העניין החשוב באמת הינו פסיקת הלכה. בהינתן שלב"מ תהיה גישה לכל הספרות ההלכתית לדורותיה, האם היא תוכל לפסוק ?
אז כמובן בשאלות טריוויאליות כמו "ערבבתי - נס - עם - כפית -בשרית" גם גוגל יודע לענות. אבל מה עם נושאים יותר מורכבים? וכאן קופל ציין את העובדה שפוסקים רציניים יודעים לענות תשובות שונות לשואלים שונים בהתאם למצבם האמיתי ולא תיאורטי.
במהלך המלחמה האחרונה ראינו איך פוסקים יוצאים מגדרם כדי לאפשר לזוגות, שבהם הבעל נעדר ויעדר לזמן ממושך, למתן את גדרים בטהרת המשפחה, שיאפשרו להם הבעת חיבה. במקרים אחרים הקלו בדיני שבת ויו"ט כדי לאפשר לחיילים לצאת הביתה ולחזור. כל זאת, לא נשען על תקדימים בלבד אלא על האינטואיציה של הפוסק כשהוא פוגש את המציאות.
מורי ורבי הרב אליעזר ברקוביץ' חיבר את ההלכה גם למימד תיאולוגי ופילוסופי:

לא הקביעה שאלוהים ישנו היא אבן היסוד של הדת, אלא הקביעה שאלוהים מתעניין באדם ובעולם; שאלוהים, משברא את העולם הזה, לא נטש אותו והפקירו להסתדר לבדו; שלאלוהים אכפת מבריאתו

מרכז הכובד של הדת, היהודית בכל אופן, הוא דיבורו של אלוהים והתייחסותו אל בני האדם, ולא עצם היותו בורא. אם אין דיבור בין אלוהים לאדם הוא נהיה לא רלוונטי וזו סופה של הדת. כדי שאלוהים ידבר עם האדם ויהיה אלוהים אמיתי הוא צריך לפנות לאדם אמיתי, ולא רק כזה המקבל עול ומתבטל אלא כזה שקיים במלוא אישיותו. התורה נתפסת כדבר השם מתמשך לעם ישראל ולאנושות, ודיבור הוא בהכרח מפגש בין סובייקט לסובייקט:

מהות החוק זהה למהות המפגש עצמו. הוא מבטא את עניינו המתמשך של אלוהים באדם... במתן חוקיו לאדם הבורא מצהיר: "חשוב לי איך הוא חי ומה הוא עושה עם חייו". בהטילו על כתפי האדם את החוק אלוהים מעיד שהאדם הוא אדם דיו לחיות על פי החוק.

הסכנה הכי גדולה, אם כן, לדיבור שהוא נהיה כללי מידי, בלתי אישי, ואינו פונה או נותן מענה לאותו סובייקט אנושי השייך למקום ולזמן ספציפיים.
אמנם כתיבת התורה שבעל פה היא הכרח בל יגונה, אבל יש מחיר בצידה:

כל חוק כתוב הוא במידה מסוימת "בלתי אנושי". כחוק הנקבע לדורות, עליו לבטא רעיון כללי ועיקרון מופשט של מה נכון, מה רצוי מבחינת המחוקק. ברם, כל מצב אנושי הוא ספציפי ולא כללי או מופשט

 
כאשר ההלכה נהיית רק אוסף טקסטים קשיח מכל העולם ומכל ההיסטוריה, היא הופכת להיות מוסד מנוכר לאדם. תפקידו של פוסק אמיתי לגאול את אותה הלכה מהכלליות שלה, ולהתאים אותה לאדם הספציפי שאיתו הוא מדבר, וכך להפוך אותה שוב לדבר השם.
במישור אפסטימולוגי אפשר לומר שבכתיבתה, ההלכה הופכת מסינתטית לאנליטית. היא מסתכנת להפוך להיות ריקה וחסרת תוכן ממשי כמו היגד מתמטי, בלי רלוונטיות אמיתית למציאות המתהווה.
הבינה המלאכותית יכולה לעשות אך ורק ניתוח אנליטי ולא סינתטי שהוא (כנראה) בלעדי לאדם. החלפת פוסקים על ידי בינה מלאכותית היא כנראה סופו של דבר האלוהים אל האדם, לפחות בצורה ההלכתית שלו.
אלא שלא רק אלוהים שחיפש את האדם הולך לאיבוד, אלא האדם עצמו.
שנדע לחדש ולהתחדש